כשהייתי קטנה סיפרו לי שיום אחד הנסיך שלי יגיע ויאהב אותי כמו שלא אהבו אותי מעולם. כשגדלתי, הכרתי כל מיני סוגים של נסיכים, כל אחד אהב אותי בדרך שלו והיה מקסים, אבל משום מה, אף אחד מהם לא אהב אותי ללא תנאי, כמו שהבטיחו לי! עם הזמן, הנסיכים הפכו למלכים ומצאו להם מלכות שישבו לידם על כס המלכות. במקום למצוא לי נסיך משלי, התפשרתי על כל מיני ליצני חצר מצחיקים, עד שהנסיך האמיתי ייכנס לעולמי.

אבל האמת היא שעם הזמן פחות ופחות האמנתי שיש שם בחוץ נסיך עבורי, אולי לא האמנתי שמגיע לי בכלל נסיך כזה משלי, הרי אם הוא לא בא עד עכשיו, כנראה הוא כבר לא יגיע. ליצני החצר היו חמודים, מקסימים, הם אהבו אותי לרגע כמו שהם ידעו, ושכחו אותי ברגע אחרי שסיימו. הם היו שם כשהייתי צריכה אותם והם לא היו שם כשבאמת הייתי צריכה מגע ואהבה. אבל אם אין נסיך שם בשבילי בחוץ, מה כן יש? מה אני אמורה לעשות עם הזמן שלי? כמה אפשר לשחק עם ליצני החצר מבלי לקוות למשהו קצת יותר עמוק, רגשי, מהותי… אמיתי?

ואז, יום אחד בא מכשף גדול וסיפר לי סוד מדהים שהיה שמור רק לחכמים שבחכמים: ״את יודעת, לא לכל נסיכה יש נסיך אחד! לפעמים יש לנסיכה אינסוף נסיכים, שמגיעים אליה מרחוק רחוק, כדי ללמוד לאהוב ולרפא את הלב, כי הם מרגישים לא אהובים. ואל תשכחי שאת בכלל לא נסיכה, את מכשפה שבאה מדורות של מכשפות, נשים על גבי נשים חזקות וחכמות, בעלות ידע נרחב בכל מה שקשור להכל.״

רגע מה?! אני בכלל מכשפה?! איך יכול להיות? חינכו אותי כל החיים להאמין שאני הנסיכה!!! לקח לי כמה ימים לעכל את מה שהמכשף אמר לי, בהתחלה לא האמנתי לו. ״לא יכול להיות!״ חשבתי לעצמי, איך זה פייר שכל הנסיכות סביבי הן באמת נסיכות ורק אני בתחפושת של נסיכה אבל בעצם, מכשפה?! לא הגיוני, כל מה ששמעתי כל חיי על מכשפות היה נוראי! הן נשמעות מרושעות, מפחידות, לא נחמדות שמכינות של מיני כישופים וקסמים וגורמות לנזק בחיים של אנשים.

אבל אז חשבתי על זה, ופתאום זה התחיל להיראות לי הגיוני לחלוטין! מאז שהייתי קטנה, כל הנסיכות רצו לשחק בבובות או במשפחה, ואני רק רציתי ללמוד על הטבע, על העולם, על איך דברים עובדים. בזמן שהן התעסקו בנשיקות וחיזורים ילדותיים אני למדתי על החיים, חידדתי לעצמי את כל החושים. בזמן שהן כולן מצאו לעצמן נסיך, אני רק עסקתי בלמצוא פתרונות, באיך לרפא ולהציל את הנסיכות ונסיכים האבודים. אולי אני באמת לא נסיכה! אם כך, כנראה שאני…. מכשפה?!

איך האחרים יקבלו את הבשורה? אני כל החיים הייתי אמורה להיות נסיכה, ופתאום עכשיו אני אבוא ואספר להם שאני בכלל מכשפה? אולי הם לא יאהבו אותי יותר, יפחדו ויבקשו ממני לעזוב ולא לחזור לעולם? איך אוכל לחיות לבד? לא אשרוד! אולי אעשה כאילו אני נסיכה, כמו שעשיתי עד עכשיו?

כשהמכשף חזר לראות איך קיבלתי את הבשורה, שיתפתי אותו בכל הפחדים והחששות שעלו לי מאז שקיבלתי את החדשות. ״אני פוחדת שאנשים לא יקבלו אותי, לא יבינו אותי. אני פוחדת להיות לבד בעולם, בלי אף אחד, בלי אהבה. אולי אני אוכל להמשיך לעשות כאילו אני נסיכה, ולהמשיך כמו שהייתי עד עכשיו?״
המכשף חייך אליי בחיוך ענק ואוהב, נתן לי חיבוק גדול ואמר, ״אל תדאגי ילדתי. מי שאוהב אותך, יקבל אותך לא משנה מה, ומה שהכי חשוב זה שאת תגשימי את החלומות שלך, ושאת תהיי מאושרת.

מי שלא יאהב אותך לא שווה את היחס שלך, ואני תמיד אהיה פה בשבילך. מה את מעדיפה, לחיות חיים שלמים בשקר, אבל להיות ״אהובה״, או להיות נאמנה לעצמך ולקחת את הסיכון בידיעה שאת אף פעם לא באמת לבד?״
החלטתי להקשיב למכשף, להיות נאמנה לעצמי, ולקחת עלי את המשימה מתוך הידיעה שכל האהבה האמיתית שאני אי פעם אצטרך נמצאת כבר בתוכי.

// נטלי להב

Your email was successfully saved