"אני בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה, אבל פונדקאות מסחרית זה רע."
פוליטיקת ה"אבל"- תחסכו את זה מאיתנו בבקשה.
"אתה יודע שאין לי בעיה עם ערבים, ואני הכי בעד לדבר על זה בבית הספר, אבל..."
זה יכול להיות "הילדים שלנו לא ידעו להתנהג", ,ההנהגה שלהם ביפו אומרת שהם פלסטינים וזה לא בסדר", "יש דברים חשובים יותר לדבר עליהם ועוד ועוד. גם אם אתם באמת מאמינים לעצמכם (וגם אני מאמין לכם, באמת) שאתם לא גזענים, יוצאת לכם גזענות מבלי שהתכוונתם.

אותו הדבר לגבי המאבק הנוכחי של הקהילה האמיצה שלי. פונדקאות מותרת בחוק הישראלי לסטרייטים כבר הרבה מאד זמן. דעתי על העניין כולו מורכבת, ואני שמח לומר שהיא כבר לא שחורה או לבנה כפי שהייתה בעבר, והיא מאותגרת כל הזמן. נכון, יש בעיות רבות בפונדקאות מסחרית, גם כשהיא נעשית במדינה מערבית, אבל זה לא העניין כרגע.

העניין הוא מתי מתחילות ומתחילים לדבר על הבעייתיות בפונדקאות מסחרית בישראל (או בארה"ב). זה קורה כמעט תמיד סביב ניסיונות של גברים מהקהילה הגאה להיות שווים בפני החוק. לא לקיים חוק ייחודי, לא חוק חדש, אלא רק להשוות את תנאי הסטרייטים לתנאים שלנו. אם להם מותר להיות הורים דרך פונדקאות בישראל, גם לנו מגיע להיות הורים דרך פונדקאות במדינה שלנו.

ואז, הו אז, נפתחים שערי המקלדות הזועמות של נשים וגברים על ההומואים (והבי והטרנס*) שרוצים להיות הורים דרך הליך פונדקאות. לצד האמירות החשוכות, יש גם את הנאורים והנאורות בעיני עצמן, שכמובן בוחרות בפוליטיקת האבל. שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי יכול להסכים עם חלק מהדעות שלכם/ן, אבל לא בימים האלה.

"אני בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה, אבל פונדקאות מסחרית זה רע." כשאני מנסה לברר מתי אותה אישה (או איש) פעלו או התבטאו נחרצות נגד פונדקאות מסחרית, אני לא רואה כמעט אף פעם איזכור למאבקן נגד פונדקאות מסחרית לסטרייטים. הרי רוב המשפחות שעברו הליך פונדקאות בישראל הן משפחות סטרייטיות, איפה המאבק (האולי צודק) שלכן/ם בהליך עצמו?

החלטתן/ם להתנגד לפונדקאות מסחרית רק עכשיו כשזה נוגע ללהט"ב? הפוסטים שלכן/ם מתכוונים כמעט אך ורק לגברים שרוצים להיות אבות? יצאה לכן/ם הלהט"בופוביה.
אז תעשו לי טובה, תחסכו מאיתנו את ה"אבל" שלכן/ם.

// ניב סוניס

Your email was successfully saved