פרשת שמיני - להורים השכולים אין מקום

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

[mailchimpsf_form]

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

פרשת שמיני - להורים השכולים אין מקום

21 אפר' 2017 | ניב סוניס

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

ויקרא ט', א'- י"א, מ"ז

פרשת שמיני מניחה בסיס מרכזי של הפולחן האישי והוא המותר והאסור לאכילה. אך לפני כן, ישנה סצינה קשה ביותר של שכול אהרון המאבד שניים מבניו, ולשכול זה אין מקום ממשי לבוא לידי ביטוי, שכן הוא עלול לפגוע ביקר ביותר – הפולחן האלוהי.

ראשי הפרקים קצרים: משה מבטיח לעם התגלות אלוהית לאחר סיום הכנת המשכן ופירוט כלליו, הדבר אכן קורה, אך בדרך שניים מהכהנים מאבדים את חייהם. מיד לאחר מכן באות פקודות לאהרון ונזיפה בו על חוסר מילויין בצורה מושלמת. במעבר חד, משה מקבל מאלהים את חוקי הכשרות – פירוט מדויק של החיות המותרות לאכילה ואלה שאינן, ומה על האנשים לעשות באם באו במגע או אכלו חיות מסוימות.

הקטע הקשה לדעתי בפרשה הוא מותם של שניים מבניו של אהרון, והשתקת צערו על ידי אחיו משה. לאחר הכנת הקרבן על המזבח על ידי אהרון ובניו, ולפי הוראותיו של משה, אש אלהים יורדת ושורפת את המנחה. כחלק מהשמחה, קורה הדבר הבא:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה." (ויקרא י', א'- ב')

בניו של אהרון מנסים לשרוף את הקטורת בהגישם את המחתה (כלי ארוך ובקצהו גחלים) לאש האלהית שעל המזבח. אלהים כועס על האש הזרה ושורף לא את הקטורת, אלא את נדב ואביהוא. הפרשנים חלוקים לגבי מעשה השניים ולגבי עונשם, אך בסופו של דבר שני בניו אלה של אהרון נשרפו למוות מול העם כולו.

משה, דודם של הקרבנות, דורש להמשיך בטקס:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה–כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר  מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל–יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ–כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה." (ויקרא י', ג'- ז').

כלומר, משה חוזה במה שקרה לאחייניו ואחיו, אך דורש מהמשפחה להתאפק ולהמשיך בטקס ובינתיים אחרים יישאו את הגופות ממקום האירוע ויבכו על המתים.

אך פה לא נגמר הסיפור, שכן הטקס כולל את אכילת חלק מהקרבנות, ולמרבה הצער לא הכל נאכל:

"וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה–וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר. מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ–כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲו‍ֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי יְהוָה. הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי." (ויקרא י', ט"ז- י"ח)

משה נוזף באחיו ובאחייניו האבלים על שלא אכלו את כל הקורבן כפי שנצטוו. הוא ממש כועס עליהם – קוצף!

והנה, סוף סוף אהרון האב השכול, מדבר ועונה לאחיו הרודה בו:

"וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה." (ויקרא י', י"ט)

הייטב בעיני ה'? עכשיו הכל בסדר? מרוצה?

אצל משה אין מקום לשכול, וקרבת הדם לא מעניינת אותו. הפולחן לאלהים הוא הדבר העליון ביותר במערכת הערכים שלו, ומשפחתו השכולה צריכה לשתוק ולהיות כנועה מולו.

בעוד פחות משבועיים נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ונפגעי פעולות האיבה. כולנו מכירים משפחות שכולות, ורובנו חברים ובני משפחה שכולים. השבוע, ראש ממשלת ישראל ועושי דברו במפלגתו עלבו בצורה חסרת תקדים במשפחות שאיבדו את יקיריהן בעזה לפני פחות משלוש שנים. הם התבקשו, ולא בצורה אדיבה, לסתום את הפה בפני החשוב ביותר בעיניי הנובחים – ראש הממשלה וממשלות הימין.

// ניב סוניס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניב סוניס

ניב סוניס

פרשת שמיני - להורים השכולים אין מקום

קולטורה

משה חוזה במה שקרה לאחייניו ואחיו, אך דורש מהמשפחה להתאפק ולהמשיך בטקס ובינתיים אחרים יישאו את הגופות ממקום האירוע ויבכו על המתים

  • הזמן

    07:15

  • המקום

    על הקצה

  • הטמפרטורה

    לא משהו

  • המוד

    מה נהיה?