לפעמים אני שוכחת להזכיר לעצמי שאת כל מה שיש לי עכשיו הרווחתי בזכות כוח הלחימה שלי, כוח האמונה שלי והשיניים החזקות שלי שתפסו בכוח בחלום שכמעט ברח. לפעמים אני עייפה מלהילחם כי שום דבר בחיים האלו לא מגיע על מגש זהב, אף אחד לא ילעס במקומך ואין מתנות חינם. אז אני נאבקת כל יום בעצמי, נאבקת להתעורר כל בוקר מוקדם, לאכול ארוחת בוקר, לצאת לאימון, ללכת לעבודה ולהישאר שעות נוספות, לתחזק את מערכת היחסים שלי כי גם מערכת יחסים זה סוג של עבודה, אם לא נשמור עליה ולא נתחזק אותה היטב גם זה ייגמר.

לחזור הביתה סחוטה ולהמשיך להתקדם עוד כמה צעדים אל עבר החלום שלי, כי אם אשאיר אותו בגדר חלום כנראה אדם אחר יהפוך אותו למציאות. אבל לפעמים, באמת רק לפעמים, אני מתעייפת, נזרקת במקום הכי נוח ומרימה ידיים - כי כוסעמק, אין לי כוח!! אין לי כוח לחשוב חיובי, אין לי כוח לתכנן תוכנית שתקדם אותי לעבר המטרה, אין לי כוח לחייך ללקוחות ממורמרים, אין לי כוח להתעלות מעל עצמי ולשאוף הכי גבוה, להרים משקולות, להזיע בטייץ, לאכול בריא, לשתות הרבה מים להישאר עוד שעה בעבודה, או שש שעות יותר.

לא בא לי להבין אותו כי יש לו לחץ בעבודה ואין לו זמן להתקשר אליי, לא בא לי לחבק אותו כשכל מה שאני רוצה זה לצרוח, אין לי כוח לעמוד מול המראה ולפרגן לעצמי, לא בא לי לכתוב עוד פוסט שאיזו ילדה בת שש עשרה בסוף תעתיק לדף הפייסבוק שלה ותכתוב שהיא כתבה אותו, ואין לי כוח לשגרה. בא לי לעזוב הכול ולהודות שקשה לי לפעמים, שאם זה לא הולך בפעם הראשונה לא בא לי לנסות שוב, שלפעמים הכישלונות הכי מורידים אותך וכן, בא לי שהכול ילך לי בקלות, שכל מה שאני חולמת עליו יגיע על מגש זהב ועטוף בצלופן. לא מגיע לי?

אבל אז... האדם שאני הכי אוהבת בעולם חיבק אותי ושאל "קצת קשה, אז מוותרים?"
הוא ראה בעיניים שלו את ההיא שכבר נמאס לה, את ההיא שהתעייפה, את ההיא שרוצה יותר תשומת לב, יותר מנוחה, יותר הצלחות מכישלונות. הוא ראה את ההיא שהוא כה מעריץ ויודע שהיא לעולם לא תוותר עומדת להרים ידיים כי קצת קשה. אז לא, גם כשקשה לא מוותרים. נלחמים, נאבקים, מתעוררים כל בוקר ומגשימים את החלום, מודים על מה שיש כבר עכשיו, מסתכלים אחורה ומבינים כמה יש לנו עכשיו יותר מאשר לפני שנה, שנתיים או חמש. שום דבר לא יגיע בקלות, לא אצלי לפחות, וכך אני אוהבת להגשים את החלומות שלי. מזל שיש לי את האדם שאני הכי אוהבת בעולם שיזכיר לי מי אני.

// ניקול בנימין

Your email was successfully saved