אני מרגישה שאני כל הזמן חיה בעתיד.
אני חיה בעולם שבו הדבר הבא תמיד מחכה לי, ולא, זה לא הפחד להספיק את הכל, זו הידיעה של מהו השלב הבא בשבילי ומתי הוא אמור להגיע. לרוב השלב הבא מלהיב יותר מהשלב הנוכחי, אז במקום לחיות את עכשיו, אני חיה בציפייה לשלב הבא.

כשהייתי בצבא לפני שחרור, וכבר היה לי כרטיס טיסה ביד, הטיסה הייתה כל מה שחיכיתי לו. העברתי את הימים האחרונים שלי בלכעוס על המערכת ולחכות שהזמן יעבור. והיום כשאני מגיעה לעשות מילואים אני רק חושבת על איזה מקום מדהים זה, ועל כמה כיף לי שלקחתי חלק בדברים המדהימים שעשינו.
העברתי כמה חודשים בחו"ל, נהייה לי קצת לבד והתגעגעתי הביתה. מצאתי את עצמי מחכה לספטמבר כי החברה הכי טובה שלי הייתה אמורה להצטרף. כשהיא הצטרפה היה כיף מאוד, אבל עדיין התגעגעתי הביתה, התגעגעתי מספיק בשביל לחזור.

אחרי שחזרתי לארץ וכבר ידעתי שאני טסה שוב, הפעם לעונת הסקי, לא עשיתי שום דבר משמעותי עם החיים שלי. רק העברתי את הימים בציפייה לחורף ולתקופה המדהימה שעתידה להגיע.
בפסגות המושלגות של האלפים רק רציתי לחזור אליך, אלינו. דמיינתי שאתה ואני מצליחים לייצר משהו חדש, משהו שיותר גדול מכל אחד בנפרד. המרחק בנינו והכמיהה שלנו אחד לשנייה זה משהו שלא כולם מצליחים להבין.

בארץ לא הצלחנו לייצר את הדבר המדהים שייחלתי לו. אתה רצית לעוף ואני רציתי להתקרקע. במקום לשחרר החזקתי אותך חזק, וזה רק הרחיק אותנו. כשסוף סוף טסת, רק חיכיתי שיעבור מספיק זמן בשביל שמשהו ישתנה. נתתי לזה שם קוד ׳נובמבר׳, בנובמבר משהו צריך להשתנות.
האמת היא שזה השתנה לפחות עשר פעמים עד נובמבר, אבל כרגע אנחנו ביחד וטוב לנו. סיכמנו שעוד לא נכון שנגור ביחד, אתה לא מספיק מבוסס והחיים שלך עוד בלתי צפויים. אמרנו שנתחיל בקטן – נבנה מערכת יחסים בריאה וטובה, נחזיר לעצמנו את כל הכיף והמתח שאבד עם הזמן והמרחק, וזה לגמרי עובד.

עכשיו טוב לנו, מספיק טוב לנו כדי שאני אוכל לפנטז על מה יקרה אחר כך, בחורף. כשהבגדים יהפכו לארוכים והרגליים שלי לקפואות. אני מדמיינת אותנו בדירה שלנו, הדירה הראשונה שאהפוך לבית. אני מדמיינת אותנו שוכבים במיטה ערומים, אתה מזיע, אני מתכרבלת בתוך הפוך אבל קופאת מקור, מתנשפים, מדברים על שטויות. אתה מכריח אותי לבוא להתקלח כי אני מגעילה, ואני מסכימה בתנאי שתסרק אותי אחרי זה. כזאת אני, אוהבת שמסרקים אותי.

בינתיים אני חוששת ממה שיקרה אם החורף לא יגיע וימשיך להיות חם. ממה שיקרה אם לא נמצא את עצמנו בתוך העולם הזה. אני תוהה האם אני אמשיך לחכות לדבר הבא במקום לחוות את הדבר הנוכחי, או שאולי אכנע לשגרה, אתשחרר מהתוכנית החמש שנתית שלי להפוך למדהימה, ופשוט אחיה.

// נעמי אברון

Your email was successfully saved