זה בסדר יום אחד לקום ולהבין שאת כבר לא אותה הבחורה שהיית. שהחלומות של היום לגבי איך יראו החיים שלך הם שונים ממה שחשבת שיהיו כשהיית בתיכון, וזה בסדר כי את בוחרת בהם בכל יום מחדש.
זה בסדר אם את לא מה שדמיינת שתהיי. תמיד דמיינת איך תעברי לתל אביב ותמצאי את עצמך כל לילה במיטה אחרת, ובפועל את בחורה של זוגיות שאוהבת שמחבקים אותה בלילה. הרבה מהדברים הם עדיין בדיוק אותו הדבר, זה לא שהשתנת, את בדיוק אותה הבחורה הפלרטטנית שיודעת להשיג את הדברים שהיא רוצה מגברים. פשוט כבר אין בזה עניין. את מעדיפה שיחות ארוכות ואנשים עם תוכן, והם לא חייבים להיות יפים ונכונים.

כבר אין קסם בלהשתכר בכל יציאה, זה אפילו לא כזה כיף. את לא מוצאת את עצמך בין השולחנות הגבוהים והכסאות בלי המשענות ברחוב דיזינגוף, את תמיד מרגישה כאילו לא התלבשת מספיק יפה. אז הדרמת ללב העיר, איפה שנוח לשבת וכולם נחמדים. שם את מרגישה שייכת, או לפחות פחות לבד.
את מעבירה את השנים בלנסות למצוא את עצמך. תכננת את הכל בראש, ועכשיו נשאר רק לבצע. את עומדת ביעדים שהצבת לעצמך, אבל זה לא זה, זה לא איך שחשבת שתרגישי. עכשיו את רוצה משהו אחר וכבר לא נשאר זמן בשביל להצליח. את מפחדת שתצטרכי להתפשר על משהו לא מוצלח.

אז מה אם עברה כבר כמעט שנה ואין לך שום דבר “to show”, יש דברים שלא נמדדים בכסף או תואר, יש דברים שנמדדים בהתקדמות אישית ולמידה, ואת זה קשה להציג לעולם כהצלחה. את מדהימה ואת יודעת את זה, ולא יקרה כלום אם יקח לעולם עוד קצת זמן עד שהוא יגלה את זה. בשביל דברים טובים צריך לחכות. הגיע הזמן לזרוק את הכל ולהתחיל מחדש, מותר לטעות, מותר ליפול, מותר לטעום מהכל ולהבין מה את אוהבת יותר ומה פחות. איך תוכלי לדעת אם את אוהבת אופרה אם אף פעם לא ראית הופעה שכזאת?

את לא באמת מחוייבת לאף אחד או לאיזשהו מקום. עכשיו זה הזמן לזרוק את הבחירות ה״נכונות״ ולעשות את מה שמרגיש טוב, מה שישאיר אותך בסוף היום עם חיוך על הפנים, וזה יכול להיות כל דבר, גם לקלוע צמות על הגשר באילת.

// נעמי אברון

Your email was successfully saved