"אני מסמפט את החורף" הצהרתי בפני חבר שמכיר אותי 20 שנה. הוא התקשה להאמין לי. אני, יליד יולי, ילד נצחי של קיץ המכור לחופי ים וגלידה, שאוהב לבוש מינימליסטי? הרי כמעט בכל חורף האנרגטיות שלי צונחת, אני שוקע לתרדמה ונושם בדידות. היה לי שכן שנכנס לדיכאון בכל תחילת חורף וברח כל שנה ליעד חם אחר עד שהחליט להעתיק את חייו לקאריביים ומאז הוא לובש בגד ים 365 ימים בשנה. "החורף מופיע כל שנה וצריך להשלים עם זה ולחיות איתו", ניסיתי לשכנע את עצמי ואת החבר, "חוץ מזה החורף הישראלי הוא לא כזה קר וקשה".


פתחתי פה וכעבור שבוע הגיעו ימי הסופה המטורפת של דצמבר והבנתי שנסחפתי עם ההצהרות שלי. זה התחיל באמצע השבוע כאשר נסעתי לתומי על האופניים וענן נשבר עליי. לאחר מקלחת אישית בת חצי דקה נותרתי ספוג מים מגרב ועד כובע גרב. בסופ"ש נמנעתי מביקור אצל הוריי בירושלים הנצורה, נהנתי מאספקת חשמל רציפה בתוך הדירה התל אביבית ובכל זאת סבלתי מהפרעה דו קוטבית (אנטארקטיקה וארקטיקה בו זמנית). אחרי שחוט המחשבה שלי הפשיר, יצאתי מההלם, לבשתי שבע שכבות והפכתי לגבר בגטקעס.


בשישי בצהריים אזרתי אומץ ויצאתי לקנות מרק כי היה עומס בהזמנות טלפוניות. מרק העוף של בראסרי היה סביר ומרק הגולש של לילוש היה חמים וטעים. מרק נוסף הכנתי בבית עם ירקות העונה וזה היה המרק הכי מוצלח. בשורה התחתונה השאיפה הייתה לאכול ולשתות כל הזמן משהו חם. אחרי שוקו חם בבוקר וסחלב בצהריים הגיע גם התה.


2013-12-13 22.16.06


יצאתי לסיבוב קניות נוסף  והחלטתי להכין "גראטן דופינואה" (תפוחי אדמה מוקרמים) שסבתא שלי נהגה לאכול כשגדלה למרגלות הרי האלפים. במחלקת התבלינים חיפשתי אגוז מוסקט אך זה אזל מהמדפים. התאכזבתי לחזור לבית ללא אגוז מוסקט בזמן ש-40 אלף בתי אב נותרו ללא חשמל...כל כך תל אביבי מצדי. באותו יום שישי היית מרותק לחדשות במשך שעות. ההתמכרות הרגעית נבעה מהסקרנות וההשתאות מעוצמת איתני הטבע. חוץ מזה התנחמתי בעובדה שלהרבה אנשים יותר קר ממני. על פי החדשות המדינה הייתה בהקפאה, כולל ההתנחלויות, חלק מגדר ההפרדה קרס, קרי ומשלחתו ביקרו את אבו מאזן וחמאס ביקש מהאו"ם סיוע ישראלי. יכול להיות שהשלום בדרך? על כל פנים עדיף מאה ידויים של כדורי שלג מידוי של אבן אחת.


2013-12-14 21.19.18


למחרת בשבת יצאתי לצפות במשחק של ברצלונה אצל חבר. נהננו מהמשחק תוך כדי אכילת מרק ושתיית סנגריה חמה ולרגע היה נדמה שאנחנו בקטלוניה. בדרך הביתה פיתחתי מיומנות חדשה כאשר אצבעותיי מכוסות בכפפות ומסך המגע של הסמארטפון אינו מגיב להן. הצלחתי לשחרר את נעילת המסך ולשלוח הודעה באמצעות הקצה של האף! מצאתי עוד יתרון לאף היהודי. את החורף הזה אני כבר די מיציתי אבל הכנרת והאקוויפרים עדיין צמאים. אמשיך להתחמם עם תה ומרק בימי חורף סוערים ואזדיין בסבלנות עד לימי האור החמימים ולשעון הקיץ המקודש.


2013-12-14 21.20.34


//יונתן קישקה

Your email was successfully saved