אנחנו יושבות במעגל, 19 סטודנטיות שהתקבלו ללימודי הסבה לתואר שני בעבודה סוציאלית בבר אילן, למרות הסיכויים הקלושים - הרי היו רק 19 מקומות ומאות בקשות. עכשיו אנחנו בשיעור של דינמיקה קבוצתית, ואני חושבת לעצמי איך זה שכל הבנות האלו הן פראייריות? אני יכולה להצביע על כל אחת ואחת מהן ולומר לה בראשי "את פראיירית, ואת פראיירית, ואת פראיירית!"
הרי ידוע שהמקצוע הזה נחשב כלא יוקרתי ולא מתגמל בעליל.

גם נציגי המדינה היקרה שלנו לא ממש רואים לנכון להזרים מספיק תקציבים ומשאבים כדי לעזור למעוטי היכולת, כדי שפקידה במשרד הרווחה לא תצטרך להיות אחראית על מינימום 300 תיקים, ובכלל - לכל מה שיכול להקל על חייהם של האזרחים, כשרוב הסיכויים שהמדינה היא זאת שגרמה להם להגיע למצב שבו הם נמצאים מלכתחילה. כי הרי להעלות את השכר לחכי"ם בעוד 5000 שקלים בחודש, במקום להגדיל את תקציב הנכים או להוסיף מיטות בבתי החולים, זה הרבה יותר חשוב ולא סובל דיחוי.

עקב תקריות האלימות כלפי העובדים הסוציאליים שפורסמו בחדשות בזמן האחרון, כשרואים עו״סית ענוגה מזילה דמעה מכיוון שהיא מודאגת לגורלה (או שהיא בוכה כי היא ראתה את תלוש המשכורת שלה?), בטוח עוברות לכל אחת מאיתנו בראש השאלות: ״מה לעזאזל אנחנו צריכות את זה?! מה יש בשיחה עם בן אדם, בטיפול מולו שגורם לנו להרגשת אושר עילאית כאילו אנחנו מצילות את העולם? מי בכלל צריך להציל אותו?״

הדרך עד להוצאת התעודה הנחשקת, וכמובן החותמת עם מס' רשיון של העו״סית הסופרוומנית סלולה בכתיבת עבודות אקדמאיות, קריאת מאמרים מייגעים, לימוד שיטות מחקר, הכשרה מעשית של 14 שעות בשבוע על חשבוננו וקורס באנגלית, שאורך לפחות סמסטר אחד, כי אף אחת לא עברה את המבחן של הפרזנט סימפל... וכמובן 6 שעות של דיבורים על הבוקר ביום הלימודים. למעשה, יכול להיות שזה יותר קשה מלימודי הנדסה...

ועד מתי לחיות על גב ההורים, כמו שבנק דיסקונט אוהב לפרסם את המשכנתא שלו? יחד עם השכר המינימלי, עד כמה להסתמך עליהם זה לגיטימי? מצד שני, אם היינו בוחרות להיות מורות או אחיות ואפילו רופאות, המצב היה זוהר יותר? שתצביע מי שלא חלפה בראשה המחשבה להיות סתם מזכירה בחברת הייטק, שמרוויחה 20 אלף שקלים בחודש ושלא צריכה להתחשבן עם עצמה לפני שהיא קונה מעיל חדש לחורף או מוותרת על הלק ג'ל לאלתר, או סתם עוד קפה עם סופגניה ברולדין?
אבל איפה הרגשת המשמעות והתכלית? אז למרות שיש לזה מחיר, כנראה שבחרנו במשמעות, אחרת אנחנו לא היינו יכולות להמשיך.

// סיון ליבוביץ׳

Your email was successfully saved