כל טירון יודע שאסור לשתות קפה אם אתה מעוניין להמשיך את הערב בלי ביקור לא צפוי בשירותים. מצד שני, כשבחורה אומרת לך "אולי תעלה לקפה?" אתה לא מסרב. 

via GIPHY

היא הייתה מהבחורות האלה שנראות יותר טוב במציאות לעומת התמונות, אז הבטחתי לעצמי שאני לא דופק את זה הפעם. יצאנו למרות צינון קל שאחז בי, ענין שדפק לי לגמרי את חוש הריח, אז אם היא השקיעה ושמה בושם לא היה לי מושג. המלצרית הביאה את המנות בתזמונים מדויקים, ולמעט הפעם הזאת שהיא הייתה חייבת לשאול אם טעים לנו בדיוק כשהייתי באמצע הביס ונאלצתי להנהן ולהמהם איזו תשובה של שביעות רצון, הכל היה ממש סבבה. שיחקנו הכל כמו שצריך, אם בכלל יש חוקים שכתובים לזה איפה שהוא. 

היה כל כך כיף, שהעזתי להציע לה שאלווה אותה הביתה.
"זה ממש כמה רחובות מכאן", אמרה בזמן שילד חרא על אופניים חשמליים כמעט דרס אותה. הזזתי אותה ברגע האחרון ושחררתי קללה. שניה של שקט, צחוק של הקלה, ואז היא אמרה: "נו, אז אולי תעלה לקפה?". בתמורה שיחקתי אותה מנומס: "כן? לא רוצה לנחות עלייך ככה", והיא החזירה ב"וואי, הדירה שלי מה זה מבולגנת". צחקתי ש"בטח יש איזו גרב שמונחת במקום הלא נכון".

היא הסתכלה בי לרגע, כאילו בוחנת שוב אם אני ראוי לקפה הזה ואז תפסה בידי וכעבור דקה כבר טיפסנו במעלה המדרגות. נראה שאף אחת לא גרה אף פעם בקומה הראשונה של הבניין. היא התנצלה שוב על הבלאגן בכניסה לדירה, אני צחקתי על זה שהתמונה בסלון קצת עקומה, ומבוכת-הכניסה-הראשונה-לדירה קצת ירדה.
ואז היא אשכרה הכינה קפה. שחור.

מכאן הדברים התחילו להתדרדר. היא לא הספיקה להרשים אותי עם הפלייליסט החדש שלה בספוטיפיי וכבר נאלצתי לשאול איפה השירותים. שיט, איך זה עבד כל כך מהר? כלומר, לא שיט. רק לא שיט.

עכשיו, מי לעזאזל בונה שירותים בלי חלון? מה אני אמור לעשות עכשיו? אוקיי, תתאפס על עצמך. אתה ברוס ווין, אתה מוחמד עלי, אתה פאקינג מק'גייוור. תמצא דרך לצאת מזה. אסור לך להשתמש בתרסיס "פריחת האביב" שמצוי מימינך, מטהר אוויר יחשוף אותך לגמרי. מביט לצד השני וקולט בקבוקון צהוב שמבטיח לי ששפריץ ממנו וכאילו לא הייתי כאן. שווה לנסות. תססס תססס וקדימה.

תוך כדי ביצוע חשבתי שאין מצב שהיא לא תשים לב. בכל זאת, שתיים וחצי בבוקר ואפילו החבר׳ה של הפחים עוד לא התייצבו למשמרת. זה הזמן הזה בלילה שכל העולם שקט, ורק ממתין מעבר לדלת לשמוע את תוצרי הארוחה שלך משתחררים בחדווה. ניסיתי לשמור על המתח המדויק של בין לתת להם לצאת לבין לשמור אותם בפנים, כמו לשחרר חבל לחבר הזה בסנפלינג שמצד אחד אתה רוצה לזרוק אותו ומצד שני מנסה להימנע מהשיחה הלא נעימה עם אמא שלו. 

via GIPHY

נו, תפעילי כבר את המוזיקה, גורל המערכה תלוי בכך. כעבור נצח הבחורה הבינה סוף סוף את מהות העיכוב שלי, וטרחה להפעיל את המערכת. בעיה ראשונה נפתרה. מבט אחד לעבר הוונטה השברירית שהותקנה שם הבהיר שבחישוב קצר אני יוצא מפה לקראת הבוקר. למה לא נתתי לה ללכת לשם לפני? כמה זמן ייקח לה לעבור על הפיד של האינסטגרם ולהרים ראש בתהיה לאן נעלמתי? למה לעזאזל הסכמתי לצאת איתה כשאני מצונן?

האוויר לא זז, לפחות לא בשני המטרים בהם הייתי כלוא. כל דקה שהעברתי שם הרחיקה עוד יותר את האפשרות שה"קפה" יתממש. ידעתי שיש רק דרך אחת למנוע ממנה להיכנס ישר אחרי, אז שכבנו. יופי, התוכנית עובדת. רגע, מה? איזו בחורה לא רוצה חיבוק אחרי? "לאאא, אל תלכי לשם!" צעקתי אליה בלי קול בניסיון אחרון למנוע אסון, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

היא טרקה אחריה את הדלת ואני חיכיתי שהיא תצא משם בבהלה ותזרוק אותי מהדירה בצרחות. להפתעתי, כעבור שתי דקות היא חזרה מחויכת ונצמדה אלי חזרה, מקפיאה אותי עם רגליים יחפות. תודה לאלוהיי התרסיס הצהוב!
עכשיו נותר רק לקוות שהיא לא נוחרת.

// ברק פוגל

Your email was successfully saved