הרגע הזה שאת מורידה את המים בתא שלך בשירותים הציבוריים אחרי שישבת שם כמה דקות טובות. כבר חיכית שכל מי שבחוץ ילך, ריפדת טוב טוב למניעת רעשים בלתי סבירים והנה את מוכנה לצאת ומתפללת שהצלחת לא להשאיר אחרייך עקבות כמו ריח לא נעים, כתמים מוזרים או כל עובדה שיכולה להפליל את הסיבה להתרווחות שלך בתא הקטן... ואז הוא/היא מגיע/ה. מי? האדם האחרון שהיית רוצה לפגוש בסיטואציה המביכה ממילא הזאת.

via GIPHY

הנה דוגמא לכמה טיפוסים שנדמה לי שכולנו פחות נשמח להיתקל בהם דווקא במקום הריחני והנפלא הזה. הפוסט מנוסח בלשון נקבה, אבל נדמה לי שגם הגברים שבינינו יצליחו להזדהות... 

האקס.
כן כן, הוא ולא אחר. זה יכול להיות בשירותים של מסעדה או בר או חוף הים, זה לא באמת משנה... היינו רוצות שכשהמפגש הבלתי נמנע הזה יקרה – זה יהיה בתאורה המושלמת, בזווית הנכונה, כשהשיער מסודר פיקס והכל יושב בול. פחות דמיינת את זה כשאת עם החצאית עקומה, והמחשבה היחידה שעוברת לך בראש היא "כמה מסריחה הוא יחשוב שאני כשהוא יפתח את הדלת של התא וייכנס אחריי?". כיף. 

הבחור החדש שאת יוצאת איתו.
כי אתם עדיין לא שם... אתם עוד לא בשלב הזה שאת כבר מרגישה בנוח לא להסתיר את הפגמים שלך. מבחינתך הוא עדיין בטוח שאת פשוט לא עושה מס' 2, וגם אם כן אז זה כנראה ורוד, ובניחוח פצ'ולי מרענן, כי כזאת את – מושלמת. 

via GIPHY

אמא של החדש שלך.
גם כשהוא כבר לא כל כך  חדש... הפעמים הראשונות שבהן את פוגשת את האשה שהביאה לעולם את הגבר הזה יכולות להיות מלחיצות ממילא. אחרי שאת מחמיאה לה בלי סוף על החינוך המדהים, הבית הנקי והבישול העילי – קצת פחות אמין לצאת מהשירותים אצלה בבית ולהיווכח שהיא מחכה כבר 5 דקות שתצאי. אופס. 

הבוס/ית.
הקטע עם שירותים בעבודה הוא קצת חמקמק. מצד אחד, את בעבודה. מצד שני, זה לא בדיוק נחשב לשטח המשרד. מצד שלישי, את בנאדם, עם מערכת עיכול, והרגע דפקתם ארוחת צהריים מוגזמת מהתן ביס. יש איזשהו דיסטנס בסיסי שרצוי לשמור עליו וזה קצת קשה כששוטפים ידיים אחד ליד השני בכיורים צמודים ואין כ"כ על מה לדבר... 

העובד/ת שלך.
אותו כנ"ל לגבי העובד/ת שלך, במיוחד אם את מאלו שמנצלות את ההפסקה הברוכה מיום העבודה להשלמת שיחות טלפון עם חברות, שיחות שאולי פחות היית רוצה שהעובדת שלך מחוץ לתא תאזין להם. 

via GIPHY

השותף/ה לדירה.
כי לא היית רוצה לדעת מה הולך לעבור לו/ה בראש כשיפתחו את הדלת, ואת מתחילה לכעוס על עצמך על הרגע ההוא בסופר כשהתקמצנת על חומרי טשטוש ראיות וחיכית שהיא/הוא יקנו. 

החיים עלולים להיות מביכים, במיוחד אחרי מס' 2. הרבה פעמים ממש חשוב לנו לשלוט על סיטואציות ש-מה לעשות, אין לנו תמיד שליטה עליהן.... אבל היי, יותר מביך מזה להסתובב עם פרצוף לחוץ ולחלום על הרגע הנכסף שבו תגיעו לאסלה, לא? 
// מיכל אהרוני

Your email was successfully saved