אם יש כלל חשוב שלמדתי בחיים זה יהיה לא לזלזל באף אדם שעומד מולי. תחילה מטעמים אינטרסנטיים כי הרי, לכי תדעי מתי תתקלי שוב באנשים שפעם לא ייחסת אליהם חשיבות והיום הם מחזיקים בתפקידי מפתח גדולים או גדולים פחות ואת תצטרכי ג'סטה. ג'סטה אחת קטנה, לכי תדעי.

ככל שעבר הזמן, אימצתי את המוטו של "אם אני אחייך לעולם הוא ידאג לחייך אליי חזרה", אז עבדתי על עצמי וניסיתי להיות בן אדם הכי טוב בעולם, להתייחס לכולם בגובה העיניים, לא לזלזל באף אחד. בחרתי בדרך הזו מטעמים אנושיים שהשרשתי מאז שאני זוכרת את עצמי, עד שבאיזשהו שלב זה נהפך לחלק ממני, למי שאני.

כשאני מסתכלת על זה, כל אותן הפעמים בהן אני החזקתי בקלפים, כשיכלתי להזיז עניינים ולעזור למישהו, גם בלי סיבה מיוחדת, בלי טובה בחזרה, בלי הסחיטה הזו או המחשבה הישראלית של 'מה ייצא לי מזה' - חד משמעית נרתמתי למשימה (ושיעז לקום הבן אדם שיגיד אחרת, שמה את כל מה שיש לי על הכף).

אין סיכוי שאראה אנשים רבים ברחוב מבלי להתערב, שאני אצפה במישהו שהפיל איזה מסמך ואתעלם, שלא אעזור ככה סתם למישהו שכבד לו או שעומד לפספס את האוטובוס ואני זו שיכולה לגרום לו להגיע בזמן. כשזה מגיע להכרות בסיסית עד 'פרימיום' שלי עם הבן אדם, אני בכלל בשיא שלי. אם יש כל דרך שבה אוכל לעזור - אני אתאבד על זה. כי חשוב לי, כי זאת אני, זו האמת שלי,, זו התרומה שלי לעולם.

ואז גיליתי כל מיני צדדים מכוערים באנשים. כאלו שנעזרו בי כל כך הרבה פעמים, שהקרבתי מעצמי בשבילם, שהעליתי להם חיוך על הפנים, שהרמתי להם את האנרגיה מ-10% ל-100% ביום. מעולם לא פעלתי מרחמים או כי חשבתי 'מה אני יכולה להרוויח מזה', אלא מהרצון לעזור, מהרצון להוציא מישהו מסטטוס קיים לסטטוס טוב יותר. לי זה הרגיש טוב.

אבל אז קרה מצב שזאת אני שזקוקה לעזרה, למילה טובה שתיזרק עליי, אם זה בעסקים, אם זה בחיפוש הדירות המעייף בתל אביב. וכלום. ננטשתי. נותרתי חשופה ללא המגן שציפיתי לו. אולי משהו בתוכי קיווה שיזכרו אותי, שיגידו 'וואלה היא הייתה אז בשבילי' ומשם המקום לתת פעם אחת עבורי, יהיה הרבה יותר קל. לצערי טעיתי, כנראה שהזיכרון שלי הוא גם האויב הכי גדול שלי. כנראה שהציפיות הגבוהות שלי הן גם הגורם לנחיתות הכי גרועות שלי, הן מה שגורם למציאות לצלצל לי הכי חזק באוזן ולהעיר אותי לעולם שבו אם אין אני לי - מי לי.

ic-2384

פעם הייתי בטוחה שאם אני אחייך אל העולם והוא יחייך אליי בחזרה, אז עבדתי על עצמי, ניסיתי להיות הבן אדם הכי טוב בעולם. עד שבאיזשהו שלב זה נהפך לחלק ממני, למי שאני.

// ספיר לנדאו

Your email was successfully saved