תדרשי היא אמרה תדרשי. (אוקטובר 2009)
לכל אחד יש שלושה מעצמו. האחד שהיה רוצה להיות, זה שהוא חושב שהוא וההוא שהוא באמת. וזו לא פילוסופיה בשנקל. להבדיל מכל אלו שרצות פה לאחרונה, זו דווקא אמיתית לחלוטין.

אנחנו בונים את עצמנו דרך מעשים. המחשבות, שמובילות לאותם מעשים נגזרות מאיפשהו. זה קצת כמו שאנחנו עושים סקס כפי שהראו לנו, הרי מניין לנו לדעת. זה לא שהגענו לכאן עם חוברת הדרכה ואף אחד לא סיפר לנו מה יהיה אותו המעשה שיוביל אותנו לעבר הדמות המקסימלית שלנו. וגם אני, כמו שאר הבריות, בניתי אישה כזו. דמות. רוצה להיות כל כך הרבה, חושבת שאני אול דאט כשיכול להיות שאני בעצם כלום ושום דבר. אבל כשמסתכלים מהצד, וככה אנחנו נראים רוב החיים שלנו, מתקבלת תמונה לא מודעת בכלל. 

האלמנט השני - מי אנחנו חושבים שאנחנו - נוצר מבעד לעיניהן של הסביבה. וישנם מלא כינויים שנספוג בדרך, ואנחנו בסה"כ מוצר שדורש קנייה. ובמסחר כמו במסחר, שום מוצר לא ייקנה אם עבודת השיווק לא נכונה, וגם אם חלק קנו, אז מה. אני שיווקתי את עצמי, מסתבר, כחיה רעה. מבלי להיכנס לפרטים כואבים מדי, התדמית קיבלה הייפ פרובלמטי וכזה שלא מפחד לדרוך על גחלים ולא רק, עוד עושה את זה בבייבי סטפס. רק שזה רחוק מלהיות נכון ואני כל הזמן תוהה על האלמנט השלישי שלי.

תדרשי היא אמרה תדרשי. (דצמבר 2016)
חשבתי שאני אומרת כל מה שאנשים מפחדים להגיד, שאני יורקת אש ואז שואבת אותה בחזרה בקלות יתרה. רק שמתחת למעטפת הפראית הזו יש אדם אחד, עם ראש אחד, עמוס אמנם, אבל אחד, ויש גם לב אחד קטן. כשאבחנו אותי, תהיתי על אותה הדמות מחדש. 30 שנים של פיתוח אני עצמי ואין כלום מתחת. 

למה את לא דורשת? ואיך יכול להיות שאת לא רוקדת? אבל מאיפה אני יודעת מה באמת מתאים לי אם אני לא יודעת מי אני? האלמנט השני אומר לי שאני רחוקה מכל זה, נמנעת מלהכנס לעימותים מיותרים ובליבי שלום. אני לא נכנסת בדלתות בהן אני לא רצויה ואני לא יוצאת בהצהרות כמו רבות מחברותיי והמשפט ההו כה ידוע שלהן - וואלה ראס בנאומו אם * רוצה * מקבלת.

אמאל'ה.

והאמת היא, שאני פשוט מתקפלת. למזלי, ניחנתי ביחסי אנוש טובים כך שבלהציע, להציג ולמכור אני טובה. אבל מספיק "לא" אחד קטן או התגוננות מהצד השני, שתגרום לי לקפל את שמלת הערב שלי על החצי, ולעשות פרסה. סביר להניח שאעשה זאת במקצועניות ואדפוק קאט ווק של 1.80 מינימום "איי אם נעמי קמפבל, הו דה פאק אר יו?!" באותה הליכה, אבל היא עדיין תהיה חזרה מבישה.
תדרשי היא אמרה תדרשי. (יולי 2018)
אז החלטתי, לאחר 10 שנים שעברו בהן אני שומעת את אותה דרישה לדרישה, לצאת מהמאורה. לעמוד מאחורי החלטות, לא כמו הדג זהב והמסכן שאני, אלא כמו לווייתן או כריש או שם מפוצץ אחר לחיה שעושה שמות במים. כי מעניין מה יקרה לאותו לווייתן או כריש בעל האלמנט השלישי או לפחות במסע להגיע אליו. מעניין אם התואר כריש יחזיק אותו או שמא הוא ייפול לאותו אזור נוחות מוכר ויקפל אף הוא את החצאית שלו. ויותר מהמטאפורה והעומק שמסמלים כאן את נשמתי ואת עולם המים שאני כל כך מחוברת אליו, מעניין אותי לראות כריש בחצאית.

אבל זה סתם כי זה מצחיק.

// עדי בן חיון

Your email was successfully saved