"עוד יומיים בת 26 וכשנשרף הכל זה מתבקש"
היא לא חשבה שזה מה שיקרה, היא סתם שמעה שיר וחשבה עליי, אולי סתם כי אני באמת עוד רגע בת 26 , ואני אוטוטו בת ה-26 היחידה שהיא מכירה ואולי זה כי זה הזכיר לה אותי, זו שתמיד מוכנה להתחיל הכל מהתחלה בגישה מיוחדת משלי.

אבל השיר הזה של נתן גושן שאימא שלחה לי הדהד לי בראש לאורך כל הנסיעה. למה דווקא ברגע הזה היא שלחה לי את זה? למה דווקא עכשיו, ביום שבו הכל לא כיף ובא לי רק שהיום ייגמר. איך תמיד יש לה את היכולת לדעת מה אני מרגישה בכל רגע נתון ולקלוע בול כמו חץ של קליעה למטרה שננעץ בתוך העיגול השחור. לנעוץ את עצמה בתוך הלב שלי, כאילו שיש לה רדאר לרגשות שלי.

אני מגיעה לחברה שלי, קבענו ללכת לאכול ואני כבר בדרך. ובכל מקרה אני מתמודדת הכי טוב עם רגשות דרך בריחה מהם. היא שואלת אותי "מה קרה?", כי אני לא טובה בלהסתיר רגש - אצלי הכל בפנים והכל גלוי. לפעמים אני בטוחה שאלוהים יצר אותי שקופה, כאילו אין איברים, רק רגש.

"כלום" אני עונה לה... לרגע מאמינה שהיא באמת תוותר לי. אבל ידעתי שזה לא באמת הולך לקרות ושהגיע הרגע להיות אמתית. איך אסביר לה שגם לאדם הכי חייכן ושמח שהיא מכירה יש שריטות עמוקות מאוד? איך אסביר לה שכל תקופה כשמשהו קורה לי אני מגלה את כמות המצבים הלא כיפים שאני מסוגלת לעבור? איך אסביר לה שכל מה שבא לי עכשיו זה לברוח מפה מבלי שזה יישמע דרמטי? כי אני מנסה לשחק אותה לא דרמטית, כי זה "קול".

אז אני מתחילה, שוקלת כל מילה ומילה כדי לא להיכנס לזה יותר מדי, אבל איכשהו היא קוראת את המחשבות שלי. הידיים שלה מתקרבות אליי בצורה הכי טבעית בעולם לתנוחה של חיבוק. כי היא מבינה שזה כל מה שאני צריכה בתוך כל המירוץ הזה שלי, לעצור לכמה רגעים ולתת למישהו אחר לדאוג לי לשם שינוי.

חיבוק אחד שיעביר את העצב ויחזיר את החיוך שלי שהיא כל כך אוהבת. כי חיוך זה דורין, ככה היא תמיד אומרת. ודורין זה שמחה, צחוקים ואהבה ומה הקשר עצב עכשיו?

היא עוצרת לכמה רגעים ואז היא אומרת לי "את יודעת, את יפה ככה, כמו שאת עם הכל. גם כשאת בוכה. השריטות שלך הן מי שאת וזה כל היופי". אני בתגובה צוחקת, בגללה, כי אני לא יודעת להראות רגש ובטח שלא לבכות ליד אנשים. וקולטת שבפעם הראשונה מזה הרבה חודשים הרשיתי לעצמי להוריד את המסכה וזה הרגיש כל כך טוב ואמתי, ואפילו קצת שליו. מזה הרבה זמן הרשיתי לעצמי ללכת אחרי הרגש, בלי כל חומות ההגנה, והרגשתי הכי אני בעולם. ככה, בלי כלום. רק אני, היא והאמת שלי.

// דורין ברוך

Your email was successfully saved