וידויו של אחמ"ש

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

הרשמו ל: maVeze TO GO
* = שדה נדרש

מונע על ידי MailChimp!

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

וידויו של אחמ"ש

13 ינו' 2017 | עומר אייזנברג

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

היום הרגשתי כמו המלצרית הזו מ'אני ביצת עין הפוכה'. נו ההיא שעומדת ואומרת שהיא יודעת שרואים אותה אבל לא באמת, ומספרת למצלמה על החיים בתור מלצרית. עמדתי בכניסה לבית הקפה בו אני עובד ואמרתי להם 'שלום, איפה תרצו לשבת?' והם פשוט חלפו על פניי, לא סתם חלפו, הסתכלו אל תוך העיניים שלי והמשיכו קדימה.

וזה לא שהם לא שמעו, אמרתי בקול חד וברור, כזה שניסיון של שנים הוביל אותי לדעת בדיוק את הטון שצריך כדי שישמעו אותך. אבל הם ידעו שהם רוצים לשבת בחוץ, צד ימין, מעשנים, אז הם לא היו צריכים להתייחס אליי. וזה לא דבר כזה נדיר, לא פעם אנחנו נתקלים בלקוחות זועמים עלינו כשזו הפעם הראשונה שניגשנו אל השולחן שלהם 'הרי אמרתי לך שרציתי טחינה בצד!', אבל לא, הוא אמר למישהי אחרת עם חולצה שחורה, שבכלל לא דומה לקודמת, אבל מה זה משנה? כולנו כמעט אותו דבר, אנחנו כאן כדי לשרת אתכם.

#waiterlife #gtfo #industry #restaurantlife #serverlife

A photo posted by Esteban Vidal (@estebanvidp) on

'אני משלם לה את המשכורת' הוא משפט לגטימי עליו אנחנו לא יכולים לענות. הרי בכל פעם שאנחנו ניגשים לשולחן אנחנו שמים את עצמנו לשיפוט כי אנחנו חייבים לגשת, אי אפשר לבחור, אני לא יכול להחליט לא ללכת אליהם, וזה תמיד מועד לפורענות. 'הוא גיי? הוא לא גיי?' אפילו אין את הפאסון המספק הזה של להתלחשש אחרי שאני מתרחק מספיק כדי לא לשמוע, או 'אתה…? כי אני חולה עליכם' ואתה עומד שם נבוך תוהה למה המיניות שלך עומדת על השולחן לצד המלח והפלפל, ולא יודע איפה לקבור את עצמך.

מה תגיד לה? היא הרי משלמת לך את המשכורת, זה נכון שזה בעייתי, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. הייתה גם הפעם הזו שצעקו עליי שאני שקרן כי מישהו התעקש שהוא שמר מקום אבל לא הייתה לנו שום הזמנה והמקום היה ריק אבל מה זה משנה?, או הפעם ההיא כשלקוחה התפרצה עליי כי חילקנו לה טעימה של צ'אי והיא רצתה עוד אחת וכבר נגמר ולא הייתי מוכן להכין לה עוד, או הפעם שהתחננתי אל זוג בנות להישאר ולתת לי לפצות אותן על העיכוב אבל הן הלכו לי בפנים.

איך זה קורה בכל פעם מחדש? אנחנו לובשים את מסיכת החיוך שלנו ומשתדלים למכור חוויה, חוויה כזו שאתם בכלל לא מרגישים שאנחנו מוכרים לכם כשאתם פשוט 'נכנסים לאכול איפשהו'. זה שמכריחים אותנו להגיד שלום ולהיפרד מכם, לייצר אווירה מיוחדת, משהו כולל שכזה שבאיזשהו שלב בתוך היציאה שלכם יגרום לכם להרגיש שכיף פה בגלל 'האווירה' ולא רק בגלל האוכל, כי מה כבר שונה בין בית קפה אחד לזה שלידו? בשניהם תמצאו סלט עם בולגרית, בדוק.

עדיין יש משהו אחר שמנסים ללמד אותנו למכור, השאלה באיזה מחיר? עם איזה סוג של לקוחות? כמה אנחנו אמורים לספוג ולסבול? איפה הגבול עובר? ומתי די? אולי תנסו לחשוב על אחותכם הקטנה, על הבת שלכם, על הנכד שלכם כשאתם מתנהגים כמו חיות רק בגלל ששילמתם על האוכל שלכם, אולי המחשבה הזאת תגרום לכם לחשוב קצת אחרת על המלצר המבוהל שלא בישל לכם את האוכל ולא הכין לכם את הקפה עליו אתם צועקים ממש עכשיו איפשהו בעולם.

ויש תירוץ והסבר לכל דבר, אבל זה לא משנה ואמור לפגום בחוויה שלכם, אז תתלוננו, בכבוד ובחינניות, ואם לא מטפלים בכם כראוי פשוט אל תחזרו, אני מבטיח לכם שאת הסלט עם הבולגרית יש גם בקפה ליד, אולי יקראו לזה פטה אבל זה אותו דבר, מבטיח.

// עומר אייזנברג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עומר אייזנברג

עומר אייזנברג

וידויו של אחמ"ש

תשע עד חמש

תתלוננו, בכבוד ובחינניות, ואם לא מטפלים בכם כראוי פשוט אל תחזרו, אני מבטיח לכם שאת הסלט עם הבולגרית יש גם בקפה ליד, אולי יקראו לזה פטה אבל זה אותו דבר, מבטיח

  • הזמן

    08:00

  • המקום

    ליד השולחן

  • הטמפרטורה

    למי יש שפריצר?

  • המוד

    מה זה משנה?