במסגרת ה"גן של הנסיכה" בו נמצאת רק הנסיכה כי אני עושה לה חינוך ביתי (היא בת שנה וחודשיים), יש לי כל מיני המצאות למילוי היום שלנו בפעילויות מהנות וכיפיות. האחרונה והחדשה היא מנוי לתאטרון לפעוטות! מרגש! היום הלכנו לראות את ההצגה הראשונה במנוי, ובשעה 16:30 בדיוק התייצבנו בתאטרון.

נכנסו פנימה וגילינו אולם אמפי-מדורג חמוד ביותר, ובמרכז הבמה תפאורה קסומה של עננים ושרשראות אורות. ההתרגשות בשיאה!
המופע מתחיל – שתי דמויות מגיחות החוצה, ומתחילות את המופע. לאט לאט (מהר מהר בעצם) אני מאבדת את הריכוז וכך גם הנסיכה. לא ציפיתי ליותר מדי, כן? אבל משהו בהופעה גרם לי לנוע באי נחת בכסא.
עברו 35 דקות של הצגה, מחיאות כפיים, וחזרנו הביתה. מתארחת אצלנו כיום בת ים מקצועית (אמיתי, זה המקצוע שלה) שיש לה גם עסק להפעלות לילדים, ושיתפתי אותה בבאסה שלי; והיא בנאורותה המקצועית ידעה לנסח את זה בפשטות: "כן, זה מבאס שמזלזלים באינטליגנציה של ילדים".

via GIPHY

הלסת שלי נפערה קלות, כי זה היה בדיוק מה שעבר לי בראש, והנהנתי.
כן, זה מרגיז שמזלזלים באינטליגנציה של ילדים.
כאילו, מה הקטע להעמיד פנים שאתם נוסעים באוטו? ועכשיו עם אותם חלקים שהעמדתם פנים שאתם באוטו אתם עכשיו בסירה? זה לא אמין, ובתכל'ס - לא כזה מעניין.
חשבתי שאולי אני בררנית, אבל אני קהל היעד בהא׳ הידיעה של הצגות כאלו. אני עדיין רואה סרטי דיסני, אני גיקית על מהחלל, ולא התבגרתי באמת בשום שלב בחיי. תוך כדי השיחה עם האורחת מעמקי הים התבהרה התמונה:
תוכן לילדים יכול להיות מעניין ומרתק אם ישקיעו ב*תוכן*, כלומר בסיפור עצמו, בעלילה, באינטראקציה עם הילדים. תפאורה מעניינת רק לרגע, הסיפור הוא מה שתופס את תשומת הלב.

via GIPHY
 

תוכן לילדים יכול להיות מרתק גם למבוגרים (ראו ערך מואנה) אם מפסיקים לצאת מנקודת הנחה שילדים הם טיפשים, שהם לא מבינים.
הם מבינים – זה לא מגניב. לא מגניב להתייחס לילדה שלי כטיפשה.
"את קיצונית, זה מה שילדים אוהבים, אי אפשר לעשות דברים מורכבים" בלה בלה בלה. לא אמרתי מורכב, אמרתי איכותי – יש הבדל.

אותם טיעונים בדיוק שיש לי כלפי מערכת החינוך תופסים גם למקרה הזה, אבל אל תטעו, אני אמשיך ללכת איתה להצגות. למה? כי זה התוכן שנגיש לנו כרגע ואנחנו נמצא דרך ליהנות ממנו, ובשאר הזמן נעשה פעילויות שמכבדות את הנסיכה ואולי אפילו אתחיל להציג לה הצגות בעצמי.
עולם, תתקדם. ילדים הם גאונים, הם מבינים הכל, הרבה יותר טוב מאיתנו רוב הזמן, אז בוא לא נתייחס אליהם כמו לכלב מאולף. ולמי שלא מבין את זה, שיקרא (או יראה) "המשחק של אנדר" – הוא מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.

// עומר גלוברמן

Your email was successfully saved