אין הרבה דברים שאני מתחרטת עליהם, אבל לשכב עם החבר של החברה הכי טובה שלי זו בהחלט החרטה הגדולה מבין כולן.
אז נכון, זה היה אחרי שהם נפרדו (ואז חזרו...) אבל עדיין, זה לא בסדר. זו בגידה וכל בחורה יודעת את זה, זה גבר שהוא מחוץ לתחום, לא משנה בכלל מה הסיטואציה.
היא לא הייתה אמורה לגלות לעולם, זה היה סוד שתוכנן ללכת איתי לקבר. אבל כטבעם של סודות הוא התחיל לבעבע לי בבטן כמו חומצה ושרף לי חורים בתוך הגוף. התחיל להיות לי קשה לדבר איתה, להסתכל עליה, רציתי לצאת עם זה החוצה, לספר לה ולהתמודד, אבל שוכנעתי ש"זה רק יפגע בה" ו "אין בזה טעם" וכל שאר הטיעונים שלו שגרמו לי לשתוק.

אבל אז עברו כמה שנים, הוא מזמן הפך להיות אקס נשכח שלה, אבל לי עדיין שרף בגרון – רציתי להגיד לה. חשבתי שהעובדה שעברו כמה שנים תקל על גזר הדין שלי, אבל וואו - כמה טעיתי. ידעתי שכן, היא תכעס, אבל חשבתי שזה יעבור. הרי זה אני והיא! אני והיא נגד העולם! אני והיא חברות הכי טובות מהתיכון! והוא? הוא דושבאג שלא מגיעה לו תשומת לב, ובואי נכעס עליו ביחד! הכנתי את עצמי לתרחיש בו היא כועסת עלי, מסרבת לדבר איתי, אבל הייתי נחושה להמתין ולגרום לה לסלוח לי, ולא משנה כמה זמן יקח לה -אני אחכה. מתישהו היא בטוח תסלח, לא? אז זהו, שלא בטוח.

via GIPHY

הגיע היום: היא הייתה בחו"ל ופשוט כתבתי לה את זה במייל, לא הייתי מסוגלת להגיד לה את זה פנים מול פנים. מגיע לה לדעת, ושתהיה לה בחירה אם להיות חברה שלי או לא למרות מה שעשיתי, במקום שאשקר לה ואכפה עליה את החברות הזו.
כן, היא כעסה מאוד, ולא עליו – עלי. והכעס לא עבר.

התקשרתי, סימסתי, כתבתי מגילות. התחננתי, הסברתי, וכשביקשה לא לדעת ולא לשמוע שתקתי. ניסיתי שוב, הסברתי שהשתנתי, שאני לא אותו אדם, שבחיים לא אעשה דבר כזה שוב, אבל היה מאוחר מדי. משבר האמון היה עמוק מדי, וידעתי שעכשיו אני מתמודדת עם התרחיש היחיד שלא הכנתי את עצמי אליו – היא לא רוצה שום קשר אלי יותר.
יש דברים שלא שווה לשרוף למענם את העולם. יש תשוקות שהמחיר שתשלמו עליהם הוא גבוה מדי.

כמה אני מתגעגעת אלייך. בגדול אני שונאת בנות, ואת יודעת את זה, בגלל זה היית כזו פאקינג נדירה. את לא בת טיפוסית, את מעין יצור קסום שלא מתעסק בריכולים והשמצות וקנאות, את פשוט חיה את החיים המאושרים שלך ומדביקה את העולם בחיוך שלך. אני מתגעגעת לכמה היה קל להיות סביבך, לדבר איתך ולהיות אני. אני מתגעגעת לזה שאת הבן אדם הכי טוב שאני מכירה, להשווצות שלי בחברה הכי טובה שלי שמגשימה את החלום שלה כי היא הדבר הכי מגניב בעולם הזה. אפילו הכנתי לך לוגו לחברת ההלבשה התחתונה שתמיד חלמנו עליה אבל הוא יצא לי מעפן אז לא שלחתי לך אותו, ומדי פעם כשאני מתגעגעת אני חוזרת אליו ומנסה לשפץ אותו, בתקווה הזויה שאם תקבלי ממני פתאום לוגו מושלם נחזור להיות חברות הכי טובות.
פגשתי הרבה בחורות בעשור הזה ו-וואלה, לא בא לי להיות חברה של אף אחת מהן. אני פשוט רוצה לחזור להיות חברה שלך.
אם זה שווה משהו, הוא לא היה שווה את זה.
קוקיז.

via GIPHY

// עומר גלוברמן

Your email was successfully saved