מה איתך יא פרח? איפה החיוך?
מה ילדה כמוך בת 27, יפה מבית טוב, כבר עברה בעולם הזה שהתקשחת ככה?

#דבריםשעשואותיקשוחה מספר 527

יש חרא בעולם הזה, יש אנשים שמחפשים להרע לאחרים, העולם האמיתי זה לא פיקניק.
אלו כל מיני סיסמאות שאת שומעת על העולם בתור ילדה, ולא באמת מפנימה אותם. כן, רואים את זה בסדרות ושומעים על זה בחדשות, אבל את שאת לא פוגשת את זה, זה לא חלק מהעולם שלך. וכל עוד זה לא חלק מהעולם שלך, זה לא באמת קיים.

הייתי פעם ילדה שמחה, ואני עדיין אישה שמחה, אבל השמחה שלי היום היא אחרת. השמחה שלי כיום היא נטולת תמימות, ויש לה גוון אחר. היום אני לא נותנת לאנשים את ההזדמנות להתעסק איתי, אני מונעת אותה על הסף. אנשים קוראים לי היסטרית, מגזימה, אומרים לי לרדת מהמשמר – הם לא מבינים שאחרי שאתה חווה משבר אמון באנשים כמו שאני חוויתי, אין על מה לדבר. אני יודעת שכל אחד שניגש אלי רוצה משהו ממני, ועד שיוכח אחרת, אני מניחה שזה לא לטובתי.

במקום הראשון ברשימת הדברים שעשו אותי קשוחה מתנוססת בגאון התביעה שלי בגין פיטורין בהריון. זה קרה לפני שנה וחצי, המשפט רק עוד חצי שנה. בינתיים אנחנו בהלוך-חזור של הגשת תצהירים ועדויות, ואני עושה כל מה שאני יכולה בשביל להצליח לישון בלילות, כי אני לא מתכוונת לא לישון בחצי שנה הקרובה, יש לי ילדה לטפל בה. זה לא עול שמישהי שהחוק נוסח בשבילה, בשביל להגן עליה מפני סיטואציות כאלו בדיוק, צריכה לשאת.

עם כל התקדמות של התהליך (כלומר כל מייל נוסף שנשלח) הנשימה שלי נתקעת לי בחזה, והדמעות מציפות לי את העיניים. אני קוראת את המילים ואני מבינה שכל החרא הזה שמדברים עליו בסרטים ובחדשות, הוא קיים, והוא זה שעומד מולי במשפט עכשיו.

אין לי דרך לתאר את החוויה של לקרוא על עצמך הכפשות. אין לי דרך לתאר את החוויה של להרגיש מופקר על ידי החוק שאמור להגן עליך. כן, את יכולה להגיש תביעה בגין פיטורין בהריון אם פוטרת בהריון, אבל! החוק לא יגן עליך בפני מעסיק עם אמצעים ששוכר עורכת דין שחושבת שלכתוש אנשים זו אסטרטגיה משפטית, הוא לא יגן מתצהירים מעוותים שמתארים את הפאק היחיד שעשית במשרד כפגיעה כלכלית מכוונת בעסק ותובע אותך על נזיקין.

החוק לא יגן עליך בפני עובדת שלא סבלה אותך ונתנה עדות על איזה צדיק המעסיק (בוא נתעלם מכל המקרים בהם היא יצאה בוכה מהמשרד בגלל אותו צדיק) – מישהו אמר ניגוד אינטרסים? מישהו אמר לפסול עדות? היא הרי עובדת אצלו. איך זה בכלל מתקבל על הדעת שעובדת שנתונה למרותו כי הוא מעסיק אותה והיא תלויה בו לפרנסה בכלל תכנס לתמונה? למה אני, לא משפטנית, חושבת על הדברים האלו, ולא נניח עורכת הדין או השופט? למה אף אחד לא עוצר את זה כבר?

אין גבולות. אין אתיקה. אין מוסר. שום דבר לא יעצור את המפלצת שמחפשת להגן על הכסף שלה.
השם שלי – לגרדום.
העבודה שעשיתי – לתהום.
התדמית שלי – מרוסקת. העיינים שלי – אדומות. האוויר – תקוע לי בחזה.
ואני לא מוותרת כי אני יודעת את העובדות.
מערכת המשפט לא בולמת, לא עוצרת, לא דורשת הגינות, לא מספקת הגנות, נותנת לשני הצדדים להתכתש עד זוב דם.

והם שואלים אותי: "מה פרח? מה קרה לך שנהיית כל כך קשוחה?"

via GIPHY

// עומר גלוברמן

Your email was successfully saved