עוד לא סיימתי משפט אחד ואני כבר מרטיב את המקלדת בטיפות מלח עצובות. כאחרונת הקלישאות אני חושב על זה שכל השירים מתאימים, כולם מספרים את הסיפור שלנו. כל שורה פוגעת בול, במרכז המטרה, באמצע הלב, חותכת אותו לשניים ומשאירה חלל ענק באמצע.

יש לי כל כך הרבה מילים בפה ואני לא מצליח לומר אותן. גם לא לעצמי. אני אפילו לא מוכן לשמוע אותי. רוצה להיות לבד עכשיו, להסתגר, להקים חומה ענקית מבטון שתמנע מכולם להיכנס ומכל מה שקיים בפנים לא לברוח החוצה. כזו שלא תיתן לשום אדם להרוס שוב, לא תאפשר אפילו מעבר לסוחרים. כי למה לי? בסוף, משהו קורה. בכל סוף יש שני אנשים שיושבים, כל אחד במיטתו שלו, בוכים, נזכרים, אוהבים, כואבים ועצובים.

stock-illustration-65852417-heart-matters EduardGurevich on istockphoto

כמובן שאני יודע שבעוד שבוע או שבועיים ייפול האסימון על כך שזו הייתה ההחלטה הנכונה, אבל את מי זה מעניין עכשיו כשאני כל כך חנוק? הפרידה קשה לבליעה כמו כדור ענק, כמו אלכוהול באחוז גבוה, צורבת, מחממת את הגרון ואת החזה, אבל בצורה מכאיבה כל כך.
אני שונא את סוכות, כי לנצח יהיה זה חג שמח עצוב. טוב, אני מגזים קצת, לא לנצח, אבל השנה הוא עצוב, גשום, אפרורי, סגרירי. ירד מלא גשם על האוטו שלי בלילה.

21408919312_cd6c75a6cc_z Georgie Pauwels on Flickr

יש לי דחף עז לכתוב לך כל כך הרבה דברים, לצטט כל כך הרבה שירים ולהוסיף המון טיעונים, מילים יפות ומפולפלות, מצחיקות, עצובות ומרגשות, אבל זה לא עוזר לי. לא משנה מה אכתוב, בסוף המסמך הזה את כבר לא שלי, לנצח. הבטחתי לעצמי אתמול שאהיה חזק וזה לא בדיוק עזר.

כבר חוויתי דברים קשים מזה ובסוף הכל יהיה טוב אבל. זה ה"אבל" הזה שמחטיף לי כאפות בפנים מאתמול בעשר, אותו אני רוצה להעלות על המוקד. אני שונא את בית הקפה שנפרדנו בו ואת הפארק שרצנו בו, ואת המקום שקנינו בו סלטים ואת כל העיר הזו שגדלת בה. את הספרית שלך אני הכי שונא. אליה את תחייכי עוד המון פעמים ומולה תשוויצי עם התספורת החדשה שלך, כמו שעשית רק בשבילי.

אם לא אחתום את המכתב הזה לא אסיים אותו לעולם ולמען האמת, המקלדת תכף תתחיל להעלות חלודה מרוב רטיבות. דעי שהיית בשבילי הרבה מעבר למה שאהובה הייתה לאהוב. דעי ששימחת גם כשהעצבת וריגשת גם כשהצחקת. דעי שאהבתי גם כששנאתי, בדיוק כפי שאני עכשיו. דעי שזיכרונותייך שמורים בכמוסים שבחדרי ליבי. וכשהוא יתאחה, לא אזכור אותך כזאת ששברה אותו אלא כזאת שבנתה אותו מלכתחילה ולימדה אותו לאהוב באמת.

https://www.youtube.com/watch?v=mtf7hC17IBM

// עומר ירדני

Your email was successfully saved