פעמיים בשנה אני נדרש לצאת לסמינרים מקצועיים. ירושלים, חיפה, תל אביב או אילת. תמיד בחרתי בעיר הדרומית שגרמה לי להרגיש את החופש שאני אוהב. תחושת הניתוק מהשגרה הייתה גורמת לי סיפוק.
צ'ק אין במלון רויאל גרדן, וכמה דקות אחרי אני כבר בבריכה עם בקבוק בירה, נהנה מישראליות בעלות מזג ים תיכוני בבגדי ים זוהרים וזעירים, שנותנים לדמיון לעוף. להרצאת הפתיחה איחרתי כי היה לי נעים לנמנם בחדר הממוזג, וכשנכנסתי לאולם, הביטה בי המרצה ואמרה ליושבים, "הנה, יש לנו בדיוק את הדוגמה האותנטית", חייכה ויחד איתה צחקו הנוכחים. לא הבנתי במה מדובר, התנצלתי על האיחור וישבתי בכסא הראשון, מעט נבוך מתשומת הלב הבלתי צפויה.

המרצה, לבושה בחולצה לבנה מכופתרת ובחצאית שחורה שחשפה רגליים ארוכות שזופות, דיברה בהתלהבות וסחפה בעניין את כולם. גיליתי עניין בנאמר ועוד יותר ברגליה.
-"רבע שעה הפסקת קפה", אמרה המרצה.
ניגשתי עם כולם לפינת הקפה, הכנתי לעצמי שחור חזק כמו שאני אוהב, הסתובבתי וראיתי את המרצה מסדרת את המצגת הבאה. הכנתי נס קפה, צירפתי עוגייה לתחתית, וניגשתי. ביטחון היה אחד הדברים שלא חסרו לי.
- "אני מקווה שקלעתי לטעמך, הכנתי לך משהו לשתות כפיצוי על שאיחרתי". אמרתי ומסרתי לידיה את התחתית עם השתייה. היא הרימה פנים יפות, מתחת למשקפיים ורודות בלטו עיניים כחולות בהפתעה, בזוית פיה נמתח חיוך, קמטי גיל יפים העידו שלא מדובר בילדה אלא באישה, על אף גזרתה הנאה והמחויטת.
-"תודה, ממש בזמן", ענתה תוך כדי שהיא לוקחת בידיה את מה שהכנתי עבורה, ציפורניה בלק אדום נוגעות בי קלות, מעבירות רטט.
על דש הבגד היה מונח תג הנושא את שמה "ליאת כספי".
-"נעים מאוד ליאת, אני עופר", הושטתי יד לעברה והיא לחצה חזרה, רגע נעים שכזה.
-"תסלח לי אבל אני חייבת לסדר פה משהו לחלק השני של ההרצאה".
-"ודאי ודאי, מתנצל שהפרעתי, בארוחת הערב בטח תהיי פנויה יותר", אמרתי והסתובבתי, לא לפני שהספקתי לראות הבעה מופתעת על פניה מהישירות שלי.
בחלקה השני של ההרצאה שמתי לב שהיא קצת נבוכה מלהסתכל לכיווני, וכשזה קרה חייכתי לעברה את החיוך הכי מפתה ומזמין שלי. היא חייכה קלות, היה נראה שהיא מתאמצת לא לצחוק, והמשיכה בדבריה.

בסיום, ישבתי על ספה בלובי בהמתנה להחליף איתה עוד מילה, חושיי על סמך תנועות גופה לדבריי ניבאו שהיא מגלה עניין. ביציאתה מהאולם היא אמרה "יש לך חוצפה and i like it", והמשיכה. עכשיו הייתי אני המום מהישירות שלה ואמרתי לגבה המתרחק "אז מתי את יורדת לארוחת הערב?", "שמונה", ענתה בלי להסתובב.
לחדר האוכל של המלון היא הגיעה הרבה פחות רשמית לשמחתי. שמלה קייצית כחולה עד מעל הברך, סנדל חום, מאופרת בעידון.

כטוב ליבנו שתינו יין שהוסיף קלילות לאווירה, ובסיום הארוחה הצעתי שנצא לסיבוב בטיילת. ביציאה מהמלון הכנסתי יד לכיס וריווחתי את המרפק כהזמנה להשתלב, היא חייכה, שילבה את ידה בזרועי, הרגשתי את גופה מפיץ חמימות. 
בקצה הטיילת היה מקום שנראה נחמד, מוזיקה לטינית נשמעה ממנו, וזוגות שרקדו עשו לי חשק להיכנס.
-"בא לך?"
-"אני במוד להכל", ענתה בקריצה, שילבה את כף ידה בידי והובילה פנימה.
חיבקתי את מותניה ומשכתי אותה לרקוד. מנסיון העבר זכרתי כמה צעדים, הקצב ומצב הרוח עשו את שלהם, וליאת עפה בהנאה איתי. הצמדתי אותה לגופי והיא נצמדה בהנאה גלויה, עיניה הצטמצמו. קירבתי את פניי לפניה והגנבתי נשיקה קלה לשפתיה הבשרניות, דרוך וחרמן לתגובתה. היא הפנתה את ראשה לאחור, חשבתי שזה לא היה במקום. לפתע שמה שתי ידיים על פניי, נשקה לשפתיי בתאווה, ולחשה לי באוזן, "אתה מוכן להסתכן?"
-"בואי ואראה לך עד כמה ", עניתי ומשכתי אותה החוצה ולכיוון חדר המלון...

המלון היה מרחק דקות הליכה אך הציפייה להגיע גרמה לזמן להתארך. מבלי לסכם דבר, לא שאלנו האחד את השנייה על הסטטוס הזוגי, מסרבים להרוס את הניצוץ, נהנים מהרגע. לקראת הכניסה ליאת ניתקה מגע וציינה את מספר החדר 465, ביקשה שאיכנס כמה דקות אחריה. הבנתי שביקשה להימנע מאורחים שיזהו את המרצה מהבוקר, מזגזגת בהליכה שמסגירה ששתתה, צמודה לגבר שנכח באולם הבוקר.

"עוד רבע שעה אגיע", אמרתי והלכתי נרגש לחדרי להצית את הפתיחות בעזרת סיגריה נחמדה. בקלות מצאתי את חדרה ומצאתי את הדלת פתוחה מעט ומזמינה לסכנה שהצהירה עליה כשרקדנו. פתחתי שני כפתורים בחולצה ודפקתי קלות בדלת...
-"אתה מוזמן להיכנס...", שמעתי קול מתגרה.
צעדתי לאט פנימה.

האור הקלוש שדלק נשפך בנועם בחלל החדר, ורוח נעימה ליטפה את פניי דרך שמשת המרפסת שהשאירה מעט פתוחה. ליאת שכבה על המיטה בחלוק סאטן לבן קשור, חלקו העליון פתוח, מסתיר-חושף חצי משדיה. עמדתי מעל המיטה, מביט בהנאה, מתיר את חגורת המכנסיים באיטיות מכווונת. כף רגלה נשלחה לאזור של איברי וטיילה בהתגרות, חושפת תחתון לבן שלבשה.
תוך שניות מצאתי את עצמי שכוב על הגב, מכנסיי נזרקו לרצפה, כמו גם חלוק הסאטן שלבשה, שדיה על פניי מטיילים, לפתע מלטפים לי את החזה והבטן, ממשיכים לכיוון המפשעה, נעים בנעימות שהתפשטה וצמררה לי את כל הגוף. לפתע נמתחתי למגע קצה לשונה שדייקה כל כך במקום הרגיש, ממש בקצה האשכים, עלתה עם לשון מלאה ורטובה שעטפה את כל האזור, ועלתה לכיוון הזין שלי שנראה יותר כמו טיל בין יבשתי מפואר. נשענתי על המרפקים כדי לצפות באומנות שהפגינה. היא עשתה זאת פעם אחר פעם עם לשון מנוסה. שכבתי ועצמתי עיניים, מתמסר להרגשה ורק לה, שום דבר לא היה קיים באותו רגע מהפנט זה. היא הכניסה את כל הזין שלי לפיה, וטיילה עם הלשון באזור הכיפה, ידיה לשות לי את האשכים, התחשמלתי מהנאה ולא רציתי שזה יפסק לעולם.

מעורפל חושים מההנאה הקסומה, הרגשתי פתאום את קצה הזין בפתח הכוס שלה. היא ישבה על כפות רגליה, וחיככה את קצהו בדגדגן שלה, הכניסה אותו מעט לתוכה, הוציאה והמשיכה ללטף בקצהו את הדגדגן, צפיתי בעיניה החרמניות מתשוקה, היא פשוט עשתה הכל. עוד כמה דקות חלפו והיא התיישבה לי על הפנים. היא מתחה את הדגדגן, ביקשה שאלקק כמה שיותר מהר, הבנתי שהיא יודעת מה יביא אותה לגמירה. במהירות כפי שביקשה ליקקתי לה את הדגדגן שהובלט בעזרת אצבעותיה, טפח והתקשה, ידיי אוחזות בישבנה, ואז היא נכנסה למין אקסטזה מטורפת, גניחות רמות, האגן שלה נע בטירוף, ידה האחת מוחצת לי את הראש, ובפרץ עז של חרמנות היא נמתחה לאחור, הוסיפה אצבע להאדרת האורגמה, נשפה בקול, גמרה ונמרחה מכווצת עליי. הרגשתי חסר נשימה מעצמת הגמירה שלה ובכלל מהכל. חיכיתי לבאות, וכתלמיד נלהב נתתי לה לנהל את הערב. היא ניגשה לקצה המיטה ובאצבעה סימנה לי לעמוד אחריה.

-"אתה מכניס אותו קצת ועוצר", פקדה עליי וזה מה שעשיתי. היא החלה לנוע לאט אחורה לכיוונו, עושה ואקום בשרירי האגן וסוחטת אותו. הייתי המום מעצמת הנסיון וזרמתי בהנאה לעולמה האפל. היא המשיכה לנוע באיטיות תוך השמעת גניחות ובקצב מתגבר דחפה את כולו לתוכה. קירבתי את האגן, היא הרגישה את כולו וישבנה נע במעגלים קטנים, אחורה וקדימה. "עכשיו... עכשיו חזקקקק, חזקקקק", היא אמרה. כחייל צייתן לקחתי יוזמה, והתחלתי לזיין אותה בפראות, מתנשף כחיה יחד איתה, חודר כפי שרצתה, הלמות גופי על ישבנה, טירוף של גמירה בתוכה, כי אמרה באיזה שלב של הערב שהיא עם התקן. נכנסתי בזגזוג מאלף להתקלח, היא בעקבותיי השתינה והצטרפה.

-"הבנתי עד כמה את מסוכנת...", אמרתי בחיוך.
-"יש לך עוד כח למרתון של זיונים לשלושה ימים של הסמינר?" שאלה בעקיצה.
-"לשלושה ויותר", עניתי.
עד היום מדי פעם היא מגיעה לאזור מגוריי ומודיעה לי כבר שבוע לפני שאאגור כוחות...

Your email was successfully saved