לאוסטריה הגעתי עם המשפחה, לטיול עם מטרה מוצהרת של "טרקים לייט" – קצת שטרודל, קצת מוצרט, אוויר פסגות קריר כדי לברוח קצת מהלחות של תל אביב ובעיקר מנוחה. הייתי בתקופת דייטים סוערת למדי ובנוסף גם תחת לחץ כבד בעבודה שהשתחרר אחרי כנס חשוב, וטיול היה נראה לי כמו הזדמנות להיטען.

האוסטרים אומרים שבגן עדן אין בירה ולכן שותים אותה פה (בגרמנית זה אפילו חרוז!) בכל זאת, בחרתי להיות הסאחית היחידה בין אלפי פנסיונרים חביבים, שלא היססו לספר לי שבכפר שלהם נהוג לקחת צעירות לשידוכים גם אם הן זרות. אני מניחה שהם היו שיכורים מדי כדי להבין את המילים "Israel, Keine Deutsch, Nicht von hier" ולך תסביר להם שבאומת הסטארטאפ כל עסקה כזו עוברת דרך אבא, אם כי כבר אין צורך בגמלים.

בזלצבורג והכפרים הסובבים אותה התחברתי להיידי בת ההרים הפנימית שבי – בכל יום יצאנו לטיול במסלול אחר רק כדי לגלות שסבתות בנות 70 בלי שבתות ובלי חגים עוקפות אותנו בסיבוב. ככה, ישר אחרי הכנסיה הן עולות על סניקרס, לוקחות מקל ואת הפודל הביתי ויוצאות לעשות לו טיול למטיבי לכת של יום שלם. 

ביוש למחשבות על הדייטים האיומים, המיילים במשרד, חשבון החשמל שמחכה לי על כל המזגן ביולי אוגוסט. ניקיון דספסיטו מהראש – מעכשיו מקסימום יודל הי הו שיתקע אחר כך בראש בזמן המקלחת. רק אני, עז שטעתה בדרך, סבתוש הולנדית שניסתה לעשות סלפי עם העז וזוג צעיר שהתפקעו מצחוק מהסבתא. כשחזרתי לחדר במלון להעלות כמה תמונות לאינסטוש עם האשטג על המקום, ראיתי פוסט של שר החוץ האוסטרי הפוטוגני מדגמן טיול בדיוק באותם הרים, ככה, לפני הבחירות. 

חבל שפספסנו אחת את השני, הייתי שמחה לשבת איתו לכוס בירה ולהסביר לו קצת למה אנחנו הצודקים בסכסוך, למה הוא צריך להעביר את השגרירות לירושלים, למה כדאי לו לעודד יותר תיירים אוסטרים לבוא לנגב אצלנו חומוס, ואם כבר יושבים אז שיבוא לעוגת תפוחים אצל אמא שלי, נשבעת שהיא מכינה את העוגה הכי טעימה בארץ ואי אפשר לא לתת לנו דוז פואה באירוויזיון אחרי שטועמים.

רגע, מה עם קצת תרבות וחיי לילה עבור רווקה הוללת כמוני? בית האופרה מציע את המסיבה הכי טובה בעיר, עם מנצח בעמדת הדיג'יי וטראק "המשיח" של הנדל במקום גנגאם סטייל מנוחתו עדן. פייר? אם מאמצים מספיק את הדמיון (או שותים מספיק בירה לפני) – אפשר בהחלט לדמיין איך היו עורכים מסיבות פרועות לפני 300 שנה. כל הסלבס היו באים, המסיבה בטוח הייתה ממשיכה יותר מאוחר מאשר שעת הסגירה של בתי הקפה והפאבים בעיר, ולו רק אינסטוש היה קיים אז, בטוח היו יוצאות לחוגגים תמונות שלא היו מביישות את מלכות הסטוריז.

הטיול הסתיים ממש לפני ראש השנה. קפיצת ראש לאובר משפחתיות, לחקירות "מתי חתן, למה אין חתן, איך החתן, נו מצאת חתן, איפה החתן"? ואם זה לא מספיק, גם ליריית הפתיחה של עונת החתונות, כי פחות חם ופחות מזיע בגני האירועים. בשדה התעופה גררתי עצמי למטוס, נו, פראו שלנגר – כן, זה אכן הדרכון שלי ואכן היה לי שיער צבוע לבלונד פעם. תמונות קשות.  

חוזרים לארץ, מתחילים להתרגל לחום ו....אומייגאד! שר החוץ האוסטרי צועד ממש לפני! אכן הוא, בלי מאבטחים, עם יועץ קשיש אחד וזהו! ביקור דיפלומטי בארצנו הקדושה. הפעם איבדתי את החוש הדיפלומטי ושאלתי בשיא הישראליות – היי אדוני, אפשר כמה שניות ותמונה? מסתבר שהיה בשוונג סלפיז לקראת הבחירות - הזדמנות נהדרת ללחוץ יד ואולי לקבל את הקול שלי (מרחוק כמובן) כך שהתכופף להתאים עצמו לגובה שלי (איזה ישראלי היה עושה כך?) והתחיל בעצמו למלמל משפט על תאריך הבחירות, עושים שינוי, תצביעי לי BITTE. 

הספקתי להגיד לו ברוך הבא וששמחה שיש לישראל ידידים כמוהו. קיבלתי חיבוק, העוזר הקשיש צילם מהנייד שלי ושלו. לך תדע, אולי איפשהו אני מופיעה בקמפיין הבחירות של האדון או אולי עיתוני הפפראצי דיווחו על הדייט הלוהט של ישראלית כתומת שיער והאיש הראשון לעתיד של אוסטריה.

// עידית שלנגר

Your email was successfully saved