קירגיזסטן אינה קלה לעיכול עבור התייר המערבי. הדרכים בה ברובן אינן סלולות, הבתים מרופטים ועל סף התפרקות, אין מערכת ביוב מסודרת או זרם מים תקין במרבית המקומות, ואין בית מרקחת בטווח נסיעה למעט בעיר הבירה. חשמל מגיע לסירוגין ואת הבתים או היורטות מחממים בגללי עדרים, כמו לפני 100 שנה. ניתן לחלוף על פני קילומטרים רבים מבלי לראות נפש חיה, או לחילופין - לצפות בעדרים של סוסים, פרות וכבשים חולפים בדרכם לחפש עוד קצת דשא.

לנין, המגל והשיבולים מככבים בכניסה לכל כפר ובכל פארק מוזנח, הילדים יוצאים מבית הספר בתלבושת אחידה כשהבנות כולן לפי צו האופנה - סרט לבן ענק או שניים על הראש, תזכורת לימים אחרים. אין כמעט מפעלים ותעשיות, הסובייטים נטשו הכל והמקום נשאר כפי שהיה בשנת 91 ונראה שמאז איש לא טרח להמשיך. חברת התעופה הלאומית לא טסה ליותר מ10 יעדים, איש כמעט שלא יודע אנגלית ולכאורה אין עתיד ולא חושבים עליו כלל.
סטארבקס? בדיחה טובה. מחוץ לעיר הבירה בקושי ניתן להשיג מזון שאינו מקומי - כיסונים ממולאים, מרק עם תפוחי אדמה ובשר, גבינה מקומית מלוחה במיוחד, חלב סוסים (קומיס) ותה, המון תה, כי את מי הנהר המקומי ניתן להרתיח ולשתות ללא חשש.

עזבו אתכם ממונדיאל וכדורגל, הספורט הלאומי הוא בכלל משחקי נוודים (סוג של כדורגל-גופת עז) וגם בזה לפעמים מפסידים 20-2 לקזחסטן; או מירוצי סוסים בהם המטרה היא להשיג את הבחורה הרוכבת ולזכות בליבה. חטיפת נשים? יש גם יש. סיפורה של שפחה? גם את זה יש - על האשה מוטלות עבודות הבית כמו הכנת שטיחים ובישול, וכמובן הבאת ילדים.

הגברים מסתובבים עם הכובע המקומי (קלפאק) בכבוד רב, בעוד הנשים מסתפקות במטפחות וכיסויי ראש סמליים, אם כי ניתן גם לראות נשים ברעלות, שהרי בכל זאת מדובר ברפובליקה מוסלמית (אך בוויכוח בין האסלאם לאלכוהול ניצחה הוודקה ובגדול. מעבר לכך, מייצרים קוניאק נהדר).
הנופים בקירגיזסטן בתוליים ומטורללים - השבילים כמעט שאינם מסומנים, אין מפות מסודרות בכניסה לאתרים ובעצם כמעט כל מקום יכול להיות התחלה של טרק. גם ההיסטוריה של המדינה די בתולית, שהרי מלבד הגיבור הלאומי מאנאס שאיחד את 40 השבטים במאה העשירית, המושיע הבא היה לנין.

קשה שלא לשים לב לילדים הקירגיזים - הם משחקים בחצר או באמצע הכפר כאילו אין מכוניות (באמת אין!), אין סכנה ואין טאבלטים. מחוץ לערים הם אינם חשופים לשלטי פרסומות וילדות הרבה פחות חשופות לעסקי דימוי הגוף, רגשות נחיתות, תחרות דוגמנות, תחרות לייקים ושאר מרעין בישין של התרבות המערבית. אשכרה נהנים מצעצועים פשוטים כמו כדורגל מרופט, רעשנים בסגנון פורים ומדבקות עם סמיילי שניתן להדביק, ובכן, על החברים שלהם! להפגיז במדבקות! כשניגשתי לילדה מקומית עם מצלמה היא החלה להדגים את כישורי הקפיצה בחבל שלה (כמה אירוני שהתמונה ככל הנראה תעלה לאינסטגרם שלי). ככה פשוט.

כולי תקווה שילדי קירגיזסטן יחוו צמיחה כלכלית ועתיד טוב בו יזכו לתעסוקה הוגנת, שכר שיאפשר להם לחיות כפי שירצו, ורפואה טובה שתאפשר להם איכות חיים, אך גם שיזכו ליהנות עוד קצת מיתרונות הניתוק - פחות מחשבות על ניתוחים פלסטיים, דיאטות ולייקים.

// עידית שלנגר

Your email was successfully saved