לא אשכח את הערב הזה כשישבנו בחווה באל בולסון, מאור מזג לכל אחד כוס עם וודקה ועוד כוס בצד עם דיאט קולה, או כמו שקראנו לזה "דה ראשן וואי" שלוק קשה של וודקה ואז קולה שמוחקת את הטעם, ממש כמו הרבה בחירות שלנו בחיים, לעשות משהו נועז ואז להמתיק אותו עם משהו תפל.

מאור רצה להמשיך לברזיל. לאון רצה לטייל בדרום ארגנטינה. החלטנו להתפצל, מילה קשה "להתפצל",זה היה נשמע כאילו זהו, מהיום החברות בנינו נגמרת. אני ולאון החלטנו לרדת דרומה ולזגזג עם צ'ילה, אחרי שבועיים הגענו לאל צ'אלטן, עיירה שנבנתה בגלל טרק מאוד מפורסם "הפיץ רוי". על הדרך כמו שאומרים, באים רואים והולכים.

המסלול

כל מלון שנכנסנו אליו סירב לקבל אותנו, ככל שהתקדמנו בשעות כך גם המעלות ירדו. כבר הכנתי את עצמי מנטלית לשק שינה, לבסוף מצאנו הוסטל. 01:00 בלילה, הבחור מהקבלה נותן לנו שני מפתחות לשני חדרים שונים. לאון מסתכל עליי, אני מסתכל עליו, על שנינו עולה מבט של "העיקר שיש מיטה". נכנסתי למקלחת בלי לחשוב יותר מדי.

לא עברה שנייה מהרגע שהמים החמים התחילו לשטוף ממני את היום המגעיל הזה ואני שומע דפיקות בדלת. הדפיקות נעשו חזקות יותר. סגרתי את הברז, התעטפתי במגבת ופתחתי את הדלת, מולי עמדה בחורה מדהימה עם שיער שחור חלק ועיניים כחולות, פס נמשים מושלם שעובר מעל הלחי מצד ימין לצד שמאל מתעקל וחוצה את האף הקטן שלה.

לקח לי שנייה להתעשת ולקלוט שלצידה עומד מאבטח שהחזיק פנס שכוון אליי, מהבהלה נפלה לי המגבת ומהמבוכה הם התחילו לצחוק. המאבטח הלך לאחר שהמקומית אמרה לו כמה מילים בספרדית והוא הבין שאני בסדר.

היא שתקה וסידרה את המיטה שמעליי. רציתי לקבור את עצמי והתחפרתי מתחת לשמיכה בתקווה להיעלם, אך גל של בושם נשי עטף את החדר וכלא בתוכי מחשבות.

מה אני מתלונן? הבחורה גם ככה לא תראה אותי שוב, אני יכול להגיד לה עכשיו בקול מה שאני חושב והיא לא תבין.

חייכתי, הוצאתי את הראש ולחשתי, "סניוריטה?" לפתע ראש קטן עם קוקו בלוף הציץ מלמעלה, "סי ?" ענתה. התחלתי לצחוק, אם רק הייתי יודע ספרדית, "תקשיבי, אני יודע שאת לא מבינה אותי ואני יודע שאם הייתי מכיר בחורה כמוך בארץ לא היינו מדברים" היא הסתכלה עליי בתמימות ואני המשכתי, "אני אומר לך את זה כי נמאס לי, קשה לי איתכן.

אתן אוהבות לסבול. אתן אוהבות את המניאק שמשחק משחקים.

תדעי שאני בחור טוב. אני גם רוצה הזדמנות. אני גם רוצה לאהוב. אני רוצה שתהיה לי מישהי שתכבוש אותי רק ממבט, כמוך, אבל אסור שהיא תהיה רק יפה. היא צריכה לצחוק ממני ולהצחיק אותי, היא צריכה להיות כזאת שתחזיק אותי חזק שלא איפול אבל תדע לשחרר מדי פעם שלא איחנק."

"אתה יודע שאני ישראלית?" בקע קול מהמיטה שמעליי, השתתקתי. "רק לי זה יכול לקרות" מילמלתי וגימגמתי בו זמנית.
"בא לי בירה" אמרה וירדה מהמיטה. "קוראים לי מיכל ובא לי שתזמין אותי לבירה" "את רצינית?" התעצבנתי, "למה נתת לי ככה לדבר? למה לא אמרת שאת ישראלית" הרגשתי מושפל. "כי לא שאלת". לילה שלם ישבנו, חפרנו ובעיקר צחקנו, בבוקר חזרנו שיכורים להוסטל, נכנסנו לחדר של לאון והערנו אותו ביחד, "אחי, קום, יוצאים לטייל, אה ותכיר, זאת מיכל, היא איתנו היום".

אוטובוס

יצאנו למסלול שבשבילו הגענו לפה, כשיצאנו מההוסטל בדיוק הגיע אוטובוס של מטיילים, הוא עצר ונוסעים בודדים ירדו ממנו. כשהאוטובוס נסע ראינו את מאור, הוא עזר לאיזו מישהי להרים את המוצ'ילה ולמישהי אחרת החזיק את היד, התקרבנו, מיכל התחילה לבכות ורצה לעברם, "פיצול עלק" אמרתי למאור וחיבקתי אותו. "אוקיי, תכירו את דנה ואת נעמה, חברות שלי מהבית, התפצלנו לפני שבוע, מה הסיכוי" אמרה מיכל וחיבקה אותן, מאור חייך ואמר "טוב תכירו, זה לאון והדביל לידו זה שי, הם חברים מהבית. חשבתי שנפטרתי מהם לפני שבועיים, אבל כנראה שהם רודפים אותי לכל מקום”.

התקרבתי למיכל ולחשתי לה באוזן, "לפעמים פיצול קטן יכול ליצור חיבור גדול".

// שי בוכמן

Your email was successfully saved