בקיצור, אני נתקל פתאום ברוסיה הזו באמצע הרחוב בדרך לבר, היצור הבלונדיני המדהים הזה שביקשתי ממנו את הטלפון לפני ארבעה ימים וקיבלתי בחזרה את "תן לי את המספר שלך" (עם פרצוף של כנראה אני לא אתקשר), ממש אחרי שסיימנו לחפש צבי ים עם השנורקל וכל מה שהצלחתי למצוא זה את הרגליים שלה נפתחות ונסגרות לי אל מול המסכה מתחת למים, כששעה לפני כן נפגשנו בפעם הראשונה, כשאני עומד לבד באמצע שביל עפר, שואב בפזילה את הסוף המרעיש של פחית הקולה בעזרת קשית קצרה מידי, שקט מוחלט ברקע, כשפתאום היא הגיחה עם האופנוע משום מקום, כאילו נפתח חור תולעת ששיגר אותה לכאן מעולם אחר, התרסקה על הכורכר מטר ממני, והייתי צריך להחזיק לה את היד בזמן שבעלת מסעדה תאילנדית חותכת לה עם מספריים את העור התלוש מהבוהן.

"מארינה!" (מליון מחשבות נדחסות לשנייה אחת) "קק-דילה?" "איים אוקיי אנד יו?" (במבטא רוסי של מרגלת מסרט ג'יימס בונד) "איים פיין, קאמינג טו דה נקסט-טו בר" "יס" "אולרייט סי יו דר"

בקיצור, אני מנסה לנשק אותה באיזה רגע קסום ששנינו לבד, אחרי שכל הערב אנחנו חולקים באקטים של וודקה חיקוי עם קולה חיקוי, כשבין שלוק לשלוק משלבים את מנת המוות היומית: בלוני גז צחוק, (רק כי היא שכנעה אותי שזה לגיטימי ושזה פשוט חמצן טהור מרוכז וזה רק גורם לך למן שכרון מעמקים שכזה ל-20 שניות, והאמנתי לה כי היא רוסיה והיא קוראת ספרי כימיה להנאתה ובדיעבד, פרופסור גוגל סתר אותה וטען שזה בכלל חמצן דו פחמני, ואפשר למות מזה!). תוך כדי שאני משתדל להשתמש בכל ארסנל המילים שלי ברוסית (דה, נייט,דוואי, אידיסודה, נזדרוביה וחרשו) כי זה הצחיק אותה כל פעם מחדש, ואחרי שהיא נעלמה לי פעם אחת וראיתי אותה מדברת עם בחור אחר והבנתי שכל שלוש השעות האחרונות שלי ירדו לטמיון, מה שגרם לי לפרק את חבילת הסיגריות שלי בעשר דקות. מנסה לנשק אותה ומקבל לחי. היא קמה בסערה מהספה ומתחילה ללכת.

"מארינה קומ-און אידיסודא" (בטון של בוס רוסי. משום מה זה עבד). היא חוזרת להתיישב ואני מקרב את הפנים שלי ונעצר חמישה ס"מ מהשפתיים שלה. זה חזק ממנה הפעם, העיניים שלה נסגרות קלות, ושלוש שעות של זריעה, השקיה, דישון, ריסוס ושנת שמיטה מתפוצצים בביס מהפרי הבשרני והמתוק הזה. כל המיץ הסמיך הזה ממלא לי את הפה, נוזל לי על הלשון וכמעט משפריץ החוצה.

וואוו, היא כל כך טעימה שבא לי לשים אותה בבלנדר עם בננה וחלב מסוכר. בקיצור, אנחנו אצלה בחדר והיא מגלגלת ג'וינט ומניחה אצלי ביד בקבוק של ג'ין, דקה אחרי שעברתי את הנסיעה הקשה בחיי. שיכורים על האופנוע המקרטע הזה, נוסעים על דרך עפר לא אחידה שעוברת בתוך יער בלי טיפה של אור, חוץ מהאור החלש שיוצא מהפנס המאובק של האופנוע. עליות על פול גז בעשרה קמ"ש וירידות שמצריכות את שני הברקסים, תוך כדי שהיא מחזיקה לי את החזה עם יד שמאל, ובידה הימנית היא מחזיקה אייפון שמנגן מוזיקת טראנס חופרת שמוצמדת לי לאוזן.

מי בכלל צריך ג'וינט עכשיו, למה להרוס את הסטלת אלכוהול המחרמנת הזאת?! אני מזייף שלוקים של ג'ין מהבקבוק (כי לא אומרים לא לרוסי שמביא לך אלכוהול כמו שלא מעליבים אמא מרוקאית שדוחפת לך אוכל) בקיצור, אני שוחה לכיוונה ערום, כשאני בהיי עילאי מטורף, חצי שעה אחרי שהיא לקחה אותי לנקודת תצפית שכללה טיפוס של 500 מדרגות בחושך מוחלט, ואחרי שהיא מעדה וכמעט החליקה לתהום ובשנייה האחרונה תפסתי אותה וניצלתי מעשר שנים בכלא התאילנדי על גרימת מוות ברשלנות תחת השפעת סמים, ואחרי שהתברברנו ביער ולא היה לה (ולי) מושג איך מוצאים את הדרך החוצה בגלל הג'וינט הארור הזה.

שומע כלבים נובחים לעברנו, מקבל פלאשבק של ניווטים מהצבא. אני שולף את הפנס בטלפון בתקווה שכלבים בתאילנד מגיבים לפנס כמו כלבים בדואים. ממש במזל מצאנו את השביל עיזים המוסתר הזה שחולף על פני בקתות עץ נטושות על קצוות הצוק בדרך חזרה אל החוף.

היא מניחה את השמיכה על החול, מורידה את הכפכפים המאובקים, ומתפשטת בכזאת טבעיות כאילו בני האדם אמורים להסתובב ערומים בטבע והבגדים שעלינו זה נטל שאנחנו סוחבים ממש בטעות. מדהים איך אין לה טיפה של מבוכה או היסוס. אוי אלוהים. היא כל כך מושלמת, המוח שלי מתקשה ליישב את ההזייה שהעיניים שלי רואות. חשבתי שסצנות כאלו הן המצאה שקרית פרי דמיונם של תסריטאים הוליוודים שמקבלים כסף על למכור לנו אשליות. היא נשארת עם חוטיני בלבד ורצה לכיוון המים, נעצרת לפני, מסתובבת ונכנסת בהליכה אחורה מתגרה וצועקת בחיוך: "קום-און אידיסודא". אני מחזיר לה חיוך מובס ומתפשט לגמרי, לא משאיר את התחתונים ולא משאיר ספקות לכוונות שלי.
נכנס איתה למים, היא שוחה עם עצמה, אני צף על הגב, מסתכל אל הכוכבים ומחייך. שוקע עם האוזניים מתחת למים ועושה עצירה רגע במחשבות, נותן למוח כמה שניות הפסקה כדי לאפשר לו לקבע בזיכרון את תחושת האופוריה הזו שאני נמצא בה. אני שוחה לכיוונה עירום, כשאני בהיי עילאי מטורף, מחזיק לה את היד, מתקרב כדי לחבק אותה, אבל היא מתרחקת, ומוסיפה בתקיפות: "בלי נגיעות" (ולא בטון שובבי שמתכוון ל"די, תמשיך"), היא בורחת החוצה ומשאירה אותי לבד במים. התחושה מתרסקת שוב. הבועה של האופוריה מתפוצצת מעליי ומשאירה אותי ערום בחושך, במים, לבד.

אני מתחיל לחשוש שוב כמו ברגע ההוא שהיא לא רצתה להתנשק, וכמו ברגע ההוא שהיא נטשה אותי לכמה דקות לדבר עם מישהו אחר וכמו ברגע ההוא שהיא היססה כשביקשתי את המספר שלה. בקיצור, אני מתעורר בבוקר במיטה שלה עירום לגמרי אחרי שכל הלילה אפילו לא התנשקנו. התסכול והעצבים בשיאם, לילה שלם שבו רק שכבנו מחובקים ערומים, מבלי שהיא מאפשרת לי לגעת בה, ואחרי שכל הלילה אני עם הזין עומד ממש בפתח הכוס שלה (אין מילה ניטראלית לכוס... "פות" זה של ילדים, "טוטה" זה של ערסים, "מנוש" זה כבד מידי, ו-"וואגינה" זה רפואי מידי).

מתהפך במיטה, משנה תנוחות שינה, פעם אני על הגב והיא מחבקת אותי כשהיא מתחככת עם הירך שלה באיבר שלי ופעם כפיות כשהוא נמצא בין הלחיים של הישבן שלה, כשכל ניסיון שלי ללהפוך את זה לסקס נתקל באולטימאטום: "או שרק ישנים - או שתלך", בטון רוסי תקיף. לא הצלחתי להירדם, לא רציתי להירדם, איך בכלל אפשר להירדם ככה?!

די, אני מיואש, אני מתוסכל, אני מבולבל, מה זה השטויות האלה, איך זה הגיוני? מה, היא באמת לא רוצה סקס? אבל היא כאן לידי עירומה לגמרי, אפילו תחתונים היא לא שמה! רגע, עכשיו שאני חושב על זה, באמת התנשקנו רק פעם אחת בבר וזה נראה כל כך מזמן, בטח היא מחשיבה אותי רק כידיד, כנראה זה מקובל ברוסיה לישון ערומים רק ידידים, ואני רק ידיד שלה. או שזה בכלל הג'וינט הזה שמדכא חרמנות מאז 1880? לא, לא הגיוני.

מה?! אני לא מאמין שהיא נרדמה כבר, מאוחר מידי הפסדתי בקרב, הפסדתי במלחמה, הפסדתי אותה. אני מתעורר בבוקר במיטה שלה, עירום לגמרי עם זקפת בוקר של שבע שעות, היא מזנקת מהמיטה ושמה בגד ים ומעליו שמלה. היא שואלת אם אני בא איתה לים או שאני הולך הביתה. אני לא עונה, אני עם הזין עומד ואני הכי רחוק מסקס אי פעם. היא רואה שאני מתוסכל, היא מסתכלת אליי ואומרת בחיוך : "יו האד אירקשן אול נייט", ואני אפילו לא מחייך, אני במיטה עירום והיא כבר לבושה, עוד שנייה יוצאת לים ומשאירה אותי לבד.

אני קם מהמיטה עם זקפה, אפילו לא מנסה להסתיר אותה, הולך עם פרצוף של בוקר ועיניים סגורות לשירותים, משתין, חוזר ונשכב על המיטה, שולח את היד לעבר התחתונים כדי להתלבש וללכת הביתה... ואז משהו קרה... לא יודע להסביר מה, אולי זו ההליכה העירומה מלאת הביטחון המוקצן שלי לשירותים, אולי זה כי כל הלילה היא התחככה לי באיבר והיא קמה חרמנית, אולי זו פעם ראשונה שהיא הצליבה מבטים עם האיבר שלי, ואולי כל זה היה בכלל מבחן רוסי עתיק שאמא שלה לימדה אותה בילדותה. היא מתיישבת ליידי ומסתכלת לי על האיבר במין מבט סקרני ומהופנט. "איטס אוקי, יו קן טאץ' איט איף יו וואנט", אני אומר לה.

היא מניחה את היד ומתקרבת אליו עם העיניים, מסתכלת עליו ממש מקרוב בסקרנות למשך כמה שניות ארוכות, כאילו היא מגלה בפעם הראשונה את הבולבול. היא נותנת לו לגעת לה בפנים בעדינות, היא מתחככת בו עם הלחי באיטיות בעיניים עצומות, כמו חתולה שמתחככת ברגל של כיסא. היא פותחת את העיניים, מחייכת אליו ומניחה את השפתיים בפה פתוח מבלי לזוז, היא נושמת דרכו כאילו מנסה לעשות אדים על חלון של אוטו. היא מחייכת אליו שוב חיוך מאוהב, ואני מביט מהצד במתרחש שם למטה ואני מתחיל לקנא קצת בזין של עצמי. סופסוף היא חוזרת להסתכל עליי, נעמדת, מתפשטת בחיוך חמוד, וחוזרת לתת לי את המציצה של חיי! וואו כמה שזה מפתיע! ו-וואו כמה שזה נעים! כל מחשבה שעולה תוך כדי, נקטעת בתחושת ההמשכיות הנעימה הזו שאלוהים הטביע בכל יצור חי עלי האדמות, כאילו הוא תכנת אותנו להשבית כל פעולה מיותרת שלא נחוצה ליצירת חיים.

היא מוציאה אותו מהפה ומתיישבת עלי, אני מתרומם ומחבק אותה, והיא גונחת במבטא. אוי, כמה שזה מחרמן אותי, היא דוחפת אותי בחזרה לשכיבה, אני מתגלגל ומציב אותה תחתיי, חושב לשנייה שהשליטה מעכשיו עוברת אליי, אבל אז היא מניפה את הרגל אל מעבר לראש שלי, מצליבה את הרגל השנייה ומסתובבת באקרובטיות לדוגי סטייל מבלי להוציא אותו ממנה. אני כמעט ויכול לשמוע את הקהל מוחא לה כפיים על הטכניקה המושלמת. אני מאחוריה נפעם מהקול המושלם הזה שיוצא מנשים רק בזמן סקס, שרק צליל של פתיחת פחית קולה משתווה לו ברמת העונג שהוא גורם לך לעור התוף.

בקיצור, עשר בבוקר והיא שולחת אותי ל"סבן-אילבן" לקנות 2 בקבוקי מים, יוגורט וחבילת קונדומים חדשה, לא לפני שהיא דואגת להגיד לי באנגלית עם מבטא, שמה שעברתי עכשיו היה רק ההתחלה. אני נוסע על האופנוע, יחף ובלי חולצה בדרך אל "סבן-אילבן" מתחבט אם היא התכוונה לגיהנום הזה שעברתי כל הלילה או לסקס הלא יאומן הזה שהרגע עשינו. מרים את המבט לשמיים אל עבר התסריטאי הזה שם למעלה שהתעלל בי בסדיסטיות אלוהימית שכזו ב-12 שעות האחרונות וסיים את זה בסוף גאוני ומדויק כמו שרק הוא וטרנטינו יודעים לכתוב. אני מחייך אליו . והוא מחייך אלי בהסכמה: שאין על רוסיות.

// עמית לדור

אולי יעניין אותך גם: למה בחורות לא עומדות בפני גברים תימנים?  

Your email was successfully saved