יום אחד, אנחנו נהפוך לסיפור כזה, קוריוז, שתספר לחברים שלך בבר בשעה מאוחרת. תדברו על כל מיני בחורות שהכרתם ואני פתאום אעלה לך בזיכרון. ככה משום מקום. אחרי שתהיה בטוח שכבר שכחת אותי.

יודע מה, אני רוצה שתספר להם. אבל תספר את זה נכון.

תספר שהתחברנו מהרגע הראשון. תספר שאני הצחקתי אותך בפעם הראשונה, כששאלתי אותך במדרגות בדרך לדירה שלי אם אתה רוצח סדרתי.

תספר שישבנו לראות את האח הגדול בערוץ 26 ולא האמנתי שיש עוד מישהו בעולם שמסוגל לשבת מול הערוץ הזה במשך כמה שעות כמוני.

תספר שאמרתי לך בשיא הביטחון שאני לא שוכבת עם אף אחד בדייט הראשון, ואתה צחקת ואמרת שעם כל השעות שאנחנו יחד, זה כבר דייט רביעי, ושכמה שעות אחר כך, כל החוקים שלי עפו מהחלון. שאתה שברת כל כלל שיש לי, אפילו כאלה שהיו חקוקים באבן.

תספר שנרדמת כל כך חזק, כאילו הרגשת בבית. ושאני בכלל לא ישנתי. חצי מהזמן הסתכלתי עליך וחצי מהזמן לא האמנתי שיש אצלי במיטה מישהו שהכרתי לפני כמה שעות.

ספר להם גם על אותו יום שישי שקבענו להיפגש והיה ברור לשנינו שנשארים אצלי. כי מה אנחנו צריכים יותר? אין לנו צורך בקהל, או בעולם בחוץ. הספיק לנו רק שנינו, וגם זה היה לפעמים קצת יותר מידי. ספר שלמרות שהיינו אחרי ארוחת ערב משפחתית, החלטנו להזמין פיצה באחת בלילה.

ספר שהרגשנו נורא אשמים אחר כך, אבל אכלנו גם חתיכת עוגה ואתה נשבעת שמחר בבוקר אתה הולך למכון. ספר להם שלא הלכת בסוף. שנשארת איתי.

ואם כבר אוכל, אז ספר גם על הלילה ההוא בשלוש בבוקר שאמרת שבא לך פנקייק ואני עמדתי עם תחתונים וגופייה במטבח ומצאתי את עצמי מטגנת פנקייק במחבת. תספר להם שאמרתי לך שאני בהלם מעצמי, ושבחיים לא חשבתי שאני אכיר מישהו שאני אסכים לקום בשבילו באמצע הלילה להכין לו פנקייק.

ספר שהם קצת נשרפו לי והתפדחתי, אבל אכלת ואמרת שהיה ממש טעים. תספר להם אם אמרת את האמת.

ספר להם על הלילה הזה ששכבנו מחובקים במיטה והתחלת לדבר על היקום, על התפקיד שלנו כאן, על העולם. אתה לא יודע, אבל לא הבנתי חצי ממה שאמרת. רק רציתי שתמשיך לדבר. אתה לא יודע את זה, אבל תספר בכל מקרה.

תספר שנכנסת לי ללב, שלא התכוונת, אבל ככה יצא. שאתה בכלל לא חיפשת אותי ואיכשהו אני מצאתי אותך. שראית בעיניים שלי איך בכל פעם שאנחנו יחד אני נקשרת אליך יותר ויותר. ספר להם שהרגשת שאתה נחנק, שאני המשכתי לנסות ואתה לא יכולת שלא להיכנע.

ספר להם ששברת לי את הלב. אל תתבייש תספר הכל. שניסיתי, ששלחתי לך הודעות, שהסברתי לך שחבל לוותר על זה ושאתה וויתרת בכל זאת.

תספר להם איך בהודעה אגבית סיפרת לי שזהו. שאתה נוסע לשם, לתמיד, לחפש את עצמך, למצוא את המקום שלך, אבל בלעדיי.

ספר להם כמה רציתי שתגיד לי לבוא איתך, כמה חיכיתי לשמוע את המילים, אבל אתה רק אמרת שאתה חייב לעשות מה שאתה חייב לעשות.

זאת בירה אחרונה, ואתם כבר רוצים לחתוך הביתה. אז לפני שאתם הולכים, לפני שאתה שוב מכבה אותי ומשאיר אותי שם באיזו פינה חשוכה בתוך הזיכרונות שלך, תספר להם שפעם הכרת בחורה. שונה, משוגעת, אמיצה ומאמינה גדולה באהבה.

הלוואי שתספר להם שאתה לא מבין איך נתת לה ללכת.

// ענת ליבנה

Your email was successfully saved