אם היו שואלים אותי לפני 20 שנה, איפה אני אהיה בגיל 33, סביר להניח שהייתי אומרת רופאה, עורכת דין, רקדנית או זמרת. כמו שאתם מבינים, החלטיות זה לא היה הצד החזק שלי, פרפרים וחלומות בהקיץ דווקא כן. אז אני לא רופאה או עורכת דין ובטח שלא רקדנית, אבל קבלו 33 דברים שדווקא כן הספקתי לעשות עד גיל 33:

1.    התאהבתי – אי שם בגיל 10 התאהבתי בפעם הראשונה ומאז אני ג'אנקית רצינית. מתה על אהבה. זה הרגש הכי כיפי בעולם.

2.    נפגעתי - פועל יוצא של הסעיף הראשון. באותו רגע זה מרגיש כאילו סוף העולם מגיע, אבל אחרי בכי, חפירות עם חברות עד שאין להן כוח יותר ופלייליסט של שירים עצובים, הכל עובר. באחריות. 

3.    מצאתי חברה הכי טובה - תכלס, מצאתי כמה. רק איתן אני יכולה לדבר שעות על משפחת קרדשיאן, לאכול מקדונלד'ס ב 12 בלילה בלי רגשות אשמה והכי חשוב – לחפור כמה שאני רוצה.

4.    עשיתי ניתוח פלסטי – משהו מפריע לכם בגוף שלכם? תעשו משהו לגבי זה. החיים שלי ללא ספק מתחלקים לשניים: לפני ואחרי הניתוח אף. עשיתי אותו כבר בגיל 16 ומיד אחר כך הפכתי להיות מוקד עלייה לרגל לכל בנות השכבה שרצו גם. פעם ראשונה (ואחרונה) שהובלתי טרנד. 

5.    נהייתי דודה – אם כבר גיל 16, זאת גם השנה שהפכתי לדודה בפעם הראשונה. זה כמו ללכת עם אבל להרגיש בלי. להיות רק בחלק הכייפי. כשמתחיל הבכי, כשצריך להחליף חיתול או כשבא לי שנ"צ, פשוט מחזירים לאמא ואבא. 

6.    יריתי ברובה – לקחתי הפסקה מהבכי הבלתי פוסק שלי בטירונות לטובת המטווח הראשון (והאחרון) שלי. הכל די מטושטש מאותה תקופה (שוב, כנראה בגלל הבכי), אבל זה הכי מגניב לפגוש אנשים מחו"ל ולהגיד להם שיריתי ברובה. ממש כמו גל גדות, אבל לא.

7.    השתכרתי למוות – חובה ומומלץ לפחות פעם אחת. לא אשקר, זה קרה יותר מפעם אחת, אבל עם האנשים הנכונים והכדור הנכון למחרת בבוקר, תיצלחו את זה בשלום. 

8.    דפקתי את האוטו – גם זה קרה יותר מפעם אחת, אבל אין כמו הפעם הראשונה. בצעירותי פחות היה לי אומדן מרחק, חוש כיוון או יכולת ללחוץ על הברקס בזמן הנכון. עם השנים הצלחתי לצבור את הכישורים הנדרשים לצמצום דפיקות האוטו למינימום. בכל זאת עברו חודשיים מהפעם האחרונה. 

9.    עשיתי קעקוע – את הראשון עשיתי בגיל 15, את האחרון לפני שנה. סך הכל 10 והיד עוד נטויה. טיפ - קעקועים עושים רק אחרי גיל 18, אחרת תמצאו את עצמכם עם קופידון על הגב. זה חמוד בגיל 15, בגיל 30 קצת פחות. 

10.     גידלתי כלב – לא רק כלב, גם חתול, שרקן ואני די בטוחה שהיה לי גם אוגר. מתה על חיות אבל זה לא בשבילי. זה כמו קטיפה. אוהבת על אחרים, פחות על עצמי.

11.     רצתי במרתון תל אביב – לפני 20 שנה, כשהייתי מוציאה פטור משיעורי ספורט באופן קבוע, המורה שלי אמר שבסוף אני אתחתן עם ספורטאי שיכריח אותי לרוץ. מזל שהבנתי שאישה לא צריכה לחכות לאף גבר, התאמנתי, התבכיינתי ורצתי. אחד הרגעים המספקים בחיי.

12.     נגמלתי מסיגריות – התחלתי לעשן בגיל 16, לחץ חברתי וכאלה ורצון להיות מגניבה. מזל שבגיל 29 הבנתי שאני מספיק מגניבה גם בלי הסיגריות והפסקתי.

13.     עשיתי באנג'י – מעולם לא הייתי פחדנית, אבל תנסו אתם לעמוד בגובה של 50 מטר מעל אגם כשאתם קשורים רק ברגליים ע"י תאילנדי (!) וגם אתם תפחדו. אבל אין כמו לנצח את הפחד. 

14.     התחלתי עם בחור – קצת לא נעים בהתחלה ומביך, אבל וואלה, כיף לקחת את השליטה לידיים לפעמים. אבל רק לפעמים כן?

15.    גיליתי את הכישרון שלי – אני מאוד אוהבת לדבר. הרבה. אז מזל שהכישרון שלי הוא לכתוב. זה לא רק מנקה אותי ועוזר לי לפרוק, זה גם מקל על החברות שלי, כי מאז שאני כותבת, אני חופרת הרבה פחות.

16.    גרתי בתל אביב – אם כבר לגור בתל אביב, אז לקחת את כל מה שיש לעיר הזאת להציע. היא תלעס אותך ותירק אותך. לא נורא, במקרה הכי גרוע, תגיעו לגבעתיים. 

17.     עברתי לגור לבד – אין כמו לגור לבד. הבלגן שהשארת בבוקר, יהיה בדיוק אותו בלגן גם בערב.  

18.    הרגתי ג'וק – קודם פירטתי את היתרון בלגור לבד, אז זה החיסרון. על אף שקפצתי באנג'י, שום דבר לא גרם לי להרגיש אמיצה יותר כמו להרוג ג'וק.

19.     הלכתי לפסיכולוגית – זה כאילו לא מגניב לדבר על זה, אבל זה הכי מגניב בעיני. להבין איפה הטעויות שלנו, זה חצי הדרך לפתרון. בשביל החצי השני, צריך כבר לשלם. שווה כל שקל.

20.     טסתי לבד לחו"ל – נכון, לא יזמתי את זה, אלא שלחו אותי מהעבודה. אבל עדיין ביליתי 3 ימים עם עצמי בברלין. ומה אני אגיד, השותפה הכי כיפית שנסעתי איתה. אוהבת לקום מאוחר, מתה על שופינג ואוכלת במקדונלדס.

21.     נלחמתי – לא פעם ולא פעמיים. לפעמים על דברים משמעותיים כמו האושר שלי, אהבה, שקט נפשי. ולפעמים על דברים פחות כמו הערוץ בטלוויזיה, מה נאכל בצהריים ועל מקום חנייה. 

22.     למדתי לשחרר – על אף שמאוד הייתי רוצה, יש דברים שפשוט אי אפשר לאחוז בהם בכוח. זה תקף לגבי אנשים, מקומות וג'ינסים מגיל 16.

23.     עשיתי שני תארים – בגדול, חוץ מזה שממש כיף להגיד את זה, לכתוב על זה או לספר על זה, שם פחות או יותר זה נגמר. אבל לפחות יש לי תעודות נחמדות לתלות על הקיר. 

24.     נפרדתי – נאלצתי להיפרד מכמה אנשים משמעותיים בחיי. לחיות עם האובדן זה חלק מהיום יום שלנו. יש כאב שאף פעם לא עובר, אבל החיים חזקים מאתנו. זאת הקלישאה הכי נכונה ששמעתי בחיי.

25.     נכוויתי – גם מטאפורית וגם אשכרה נכוויתי. בדרך כלל כשאני "מבשלת", שזה שם נרדף לטיגנתי חביתה או חיממתי שניצל בתנור.

26.     הייתי בתאילנד – בנאלי, טריוויאלי ועוד דברים שנגמרים ב – "לי", אבל זה אחד המקומות האהובים עלי בעולם. שייקים, ים ומסאז'ים. אם יש גן עדן, קוראים לו קופנגן.

27.     השלמתי – עם עצמי, עם אחרים, עם העולם. השלמה זה תהליך לא פשוט שדורש הרבה בגרות ומעט אגו. שני קווים מקבילים שצריכים להיפגש מתישהו.

28.     ברחתי מהבית – אין כמו התחושה הזאת שאת אדון לעצמך בפעם הראשונה ואף אחד לא מחליט עלי. לקח לי כמה ימים להבין מה טוב לי ולחזור. לפעמים צריך שמישהו יחליט עלייך, במיוחד אם זה אבא ואמא.

29.     ישנתי 24 שעות – משימה לא פשוטה בעידן שבו אנחנו צריכים להיות מעודכנים כל הזמן. צריך לקום כמה פעמים לשירותים ולאכול מתוך שינה. אבל שווה את ההשקעה ומאוד מספק לבזבז ככה את הזמן.

30.     שמרתי שבת – פעם בשנה אני שומרת שבת. לא להאמין איך להתנתק מהעולם גורם לך להתחבר לעצמך. אם היה מותר להסתכל בטלפון, לראות טלוויזיה ולפתוח מזגן - הייתי עושה את זה כל שבוע.

31.     לקחתי "זמן ענת" – מונח שהמצאתי בעצמי שנועד להסביר לעולם שעכשיו אני צריכה להיות לבד, בעיקר כדי להבין עם עצמי כל מיני דברים. בערך כמו לשים את הנייד על מצב טיסה. 

32.     נשברתי - רק בשנים האחרונות הבנתי שלא רק שזה בסדר, זה אפילו רצוי. ככל שמבינים את זה מהר יותר, ככה קל יותר להרכיב בחזרה.

33.     והכי חשוב, כמילות השיר, "למדתי לחיות עם עצמי, וזה הדבר הכי קשה בעולם".

ואחד לשנה הבאה- הספקתי כל כך הרבה, רק כשכתבתי את זה הבנתי כמה. לא הייתי מוותרת על אף סעיף, פסיק או נקודה. נהניתי מכל רגע ומכל דקה.
ומה שלא הספקתי? לא נורא, בשביל זה המציאו את שנה הבאה...
 
// ענת ליבנה
 

Your email was successfully saved