האורות מוכנים, 
שחקנים דרוכים,
"שקט על הסט!!!
ו… אקשן! מצלמים.

לחלקנו יש תחביב מוזר שכזה להמציא לעצמנו בראש דמות, להעניק לה חיים מתוך הדמיון הכי פרוע שלנו, להכניס אותה לכל מיני סיטואציות הזויות, בזויות ומוזרות ולראות איך היא תתמודד איתן. מדי פעם זה נחמד לתת לדמיון להתפרע ולחשוב על כל מיני תסריטים ותרחישים שלא ממש יכולים לקרות, אז למה לא בעצם? אגיד לכם למה: הדמות הזאת בעצם מגלמת את חיינו, ולרוב התרחישים ההזויים האלו נשארים בגדר פנטזיה. 

תנו לי להסביר את עצמי. לכולנו יש בראש את הקול הפנימי הזה שיש לו כמה תפקידים: לומר לנו מה לעשות בחיים, להדריך אותנו בסיטואציות מסוימות ואפילו להקריא את דבריי (בלי שנשים לב לכך). הצד הרע של הקול הזה - הוא זה שמעניק חיים לדמות הזאת וכותב לה תסריטים מופרכים בלי אחיזה בקרקע, ומרוב שהוא טוחן לנו אותם במוח, אנחנו מתחילים להאמין וכאן מתחילה מלאכת בימוי שלא תבייש אף סרט הוליוודי. 

via GIPHY

אותו תסריט עתידי מתגבש במוח ומקבל צורה, אנחנו מתחילים להריץ בראש ולבדוק אותו מכל הכיוונים, איפה אפשר לשפר אותו. והקול הזה מתלהב, מתחיל לטחון אותו בראש ומכאן נעשה קשה להפסיק, נדמה שהתסריט הולך להתממש. לפעמים ננסה לשתף אותו עם אחרים שיתנו אינדיקציה ונקודת מבט שונה, ואם יש לנו מזל וחברים טובים, הם יצרחו עלינו שזו שטות מופרכת בלי אחיזה במציאות ואין שום סיכוי שתתממש. 

הבעיה היא שנמשיך להאמין בו, לפחות עד שתעבור תקופת דגירה מסוימת. אחרי שהיא תעבור וששום דבר ממה שהיינו בטוחים שהולך לקרות, לא יקרה כמובן, נבין כמה יצירתיים היינו ושהתסריט הזה כל כך רחוק מהמציאות עד כדי כך שזה יותר מצחיק מבדיחה. ולמרות שנבין ונפנים את הטעות, ככל הנראה בעתיד נמשיך לייצר עוד ועוד תסריטים רק כדי לספק את הדמות הדמיונית שלנו. לפחות יש לנו את היכולת לצחוק על זה.

via GIPHY

ואל תטעו, הכישרון המהולל הזה לא פסח גם עליי וכבר הפסקתי לספור את כמות התסריטים שהמצאתי לעצמי ובסוף לא התממשו. פעם אפילו כתבתי לעצמי את התסריט הכי מושקע בעולם, ובו אני האדם הכי בודד בעולם, לתמיד, בלי יכולת לשנות את זה - בלי חברים, אהבה או כתף תומכת. רוצים לנחש מה קרה? ובכן, היו תקופות שבאמת הרגשתי כך, אבל חיים שלמים? זו שטות גמורה, ואסור לחשוב על זה אפילו בצחוק. 

אז בואו נעשה לעצמנו טובה וננוח. מבין כל הדברים המטופשים שאנחנו יכולים לעשות, לדעתי זה אולי המטופש והמסוכן ביותר. גם אם זה כיף לפעמים, אל תכניסו לעצמכם לראש כל מיני תסריטים שלא הולכים לקרות, אתם יודעים מה אומרים על שקר: אם נאמין בו מספיק, בסוף הוא יהפוך לאמת. תעצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה ו… תדליקו את האורות, תשלחו את השחקנים הביתה וכבו את המצלמה - שום סרט לא יהיה פה. 

// צחי ברשבסקי

Your email was successfully saved