את הסיטואציה הבאה רווקים ורווקות יכירו מקרוב: אחרי יום ארוך חוזרים לבית ריק וקר, מתחפרים מתחת לפוך ומתחילים "לזפזפ" בין מאות תמונות בקיופיד או טינדר. לאחרונה גם אצלי הסיטואציה הפכה למוכרת, לפעמים אני נהנה ממנה ולפעמים נמאס לי, אז אני מוחק את האפליקציות עד שאין לי ברירה אלא להחזיר אותן, כי לצערי ולשמחתי זו אחת הדרכים העיקריות להכיר כיום, כך לפחות חשבתי...

דמיינו שאתם קובעים דייט מבלי לדעת מי הפרטנר, שלפני הדייט יש מפגש חברתי של רווקים ורווקות שמשחקים במשחק חברה חוצה גבולות. דמיינו שאתם יוצאים לדייט עם אותו פרטנר אלמוני וביחד אתם עושים דברים לא שגרתיים בדייט לא טיפוסי. הייתי אומר שזה נשמע מופרך, לא? אז זהו, שאין ממש צורך לדמיין, כי זה קיים.

זהו מיזם בשם רייס-דייט שהוקם על ידי זהר גל שפירא, וזה הקונספט: נפגשים חבורה של 10-12 רווקים ורווקות בטווח גילים מסוים. בהתחלה משחקים במשחק בסגנון מונופול: כל מתמודד מטיל קוביה בתורו, מתקדם בלוח משחק ובוחר קלף לפי הקטגוריה שיצאה לו. המשחק מכיל כל מיני קטגוריות, כמו "this or other", "true or false", משחק או משימה כלשהי. המטרה: יצירת דינמיקה קבוצתית, שבירת הקרח ולהרים צ'ייסר במידה והפסדת במשימה.

צילום: יבגניה ​​​​זטוצ'ני​​​

בהמשך, כל אחד מדרג רשימה של טופ 5 של האנשים שהיה רוצה לצאת איתו לדייט, זהר מחלקת את כולם לזוגות לפי הדירוג ושאלון התאמה שמולא מבעוד מועד, וכאן מתחיל האקשן. יוצאים לדייט בסגנון המירוץ למיליון בדיזינגוף סנטר: מקבלים 12 מעטפות המכילות משימות שונות. המטרה: לבצע ביחד כמה שיותר משימות. בעיניי זה שובר את המוסכמות של דייט משעמם ובנאלי ובונה היכרות אמיתית בין בני הזוג. היה לכם פעם דייט מטורף כזה?

אז למה אני חופר לכם? כמו שאמרתי, מאסתי באפליקציות וב"שוק הבשר" הזה; כאדם ביישן הן גם מועילות וגם הורסות, כי הן גרמו לי להתחבא מאחורי מסך ולהזניח את כישורי התקשורת שלי. אני מעדיף לחרוק שיניים, לתת ללב לפעום ב-220 קמ"ש ולפנות כמו פעם, פנים מול פנים. בכנות, כששמעתי בפעם הראשונה על הרייס-דייט התלהבתי כי יוצאים מהמסך, אבל גם ידעתי שעבור בן אדם ביישן זה יהיה חתיכת אתגר.

אז הנחתי את הבעד והנגד על כפות המאזניים, הקולות הפנימיים שלי התנגחו זה בזה ובסוף סגרנו שפאק איט, אני הולך על זה ובגדול. חיכיתי יותר מחודש, וכשהיום הגדול הגיע הלחץ כבר השתלט עלי. עם לב דופק וגוף מתוח נכנסתי לדירה תל אביבית טיפוסית ולאט לאט נכנסו שאר הרווקים והרווקות. אחרי סבב היכרות התחלנו במשחק, שתינו (הרבה), צחקנו, הלחץ השתחרר, התחלקנו לזוגות ויצאנו כל אחד עם הדייט שלו למירוץ.

בתמונה: אחת המשימות.

בהתחלה הייתי נבוך, אבל כשנכנסתי לזה הפקק השתחרר והלחץ התחלף באדרנלין. חלק מהמשימות קורעות, חלקן מביכות וחלקן קצת מרגיזות; בשורה התחתונה - החוויה הכוללת גרמה לי לעשות דברים שלא חשבתי שיהיה לי אומץ לעשות. כאדם סופר ביישן, במיוחד עם נשים, לא האמנתי שאשתחרר ועוד אבקש מאנשים זרים בקשות הזויות רק כדי להצליח במשימה, והנה, עשיתי את זה ועוד השתחררתי מהפחד.

ללא ספק זו אחת החוויות המטורפות והמשמעויות שחוויתי לאחרונה. במיליון כמובן לא זכיתי וכרגע גם באהבה לא, אבל זכיתי להשתחרר ובכלים שישרתו אותי בעתיד. אז אם גם לכם נמאס מהאפליקציות ובא לכם לבחון דרך שונה, תנסו את הרייס-דייט. תבואו בגישה פתוחה ואל תשפטו על סמך המראה החיצוני; נכון שזה משחק תפקיד לא פחות חשוב, אבל באמת שאין לדעת מה יקרה.

// צחי ברשבסקי 

Your email was successfully saved