"איפה כל הגברים של פעם?" זו שאלה ששמעתי כבר עשרות בחורות שואלות. כשהן אומרות "גברים של פעם" הן מתכוונות כנראה ל"גבר- גבר". כזה שבונה דברים לבד בבית, קודח מדפים, מבין בספורט, תוקע גרפסים של בירה, משלם בדייט, בקיצור - פצצת טסטוסטרון. אף פעם לא הכנסתי את עצמי לתוך הקטגוריה הזו, ואני מחשיב את עצמי "גבר" לחלוטין.

זה בסדר לא ליפול לסטיגמת ה"גבר". למשל, אני לא מתעניין בספורט. לא רואה כדורגל, כדורסל, כדור מים, כדורעף, כדורת. לא מעניין אותי. אני עוקב רק אחרי המונדיאל, וגם זה רק מגודל המעמד. אם תושיבו אותי מול משחק, אני אוכל לצפות בו כנראה, אבל אם תשאלו אותי "מי ניצח במשחק של מכבי" אני כנראה אשאל באיזה ענף ספורט זה היה ואיזו מכבי.

"הגברים בוכים בלילה". יעני, גברים לא מראים רגשות. זיבי. אני חושב שאחד הדברים שאני הכי אוהב בעצמי זה את היכולת שלי להביע רגשות. לא אכפת לי איך מישהו אחר מסתכל על זה. אם משהו מעציב אותי או מכעיס אותי, אני גם יכול לבכות. אני רגשן. ולמה זה רע בעצם? אני לא חושב שזו חולשה להראות שכואב לך, (כמובן תלוי בפני מי ומתי, אבל זה נכון בכללי). אני חושב שזה אפילו הרבה יותר אמיץ. "גבר לא נפגע"? נפגע ועוד איך. אבל גם לא מתבייש להגיד את זה. מילים פגעו בי, נשים פגעו בי, אנשים אחרים פגעו בי. להראות שאכפת לך זה לא משהו רע.

"הגבר שלי תמיד צריך לשלם עלי בדייטים". סליחה, חמודה, אבל לא מסכים איתך. עד עכשיו נגעתי בדברים של "גברים מול גברים" אבל למה דווקא הנשים מחזקות את הסטיגמה הזו? כללי הטקס? למה שמישהו ירצה לשלם על מישהי שהוא פגש בדיוק פעם אחת לבירה? כי הוא חייב? ואז אתן מצפות שהוא לא יהיה ה-"גבר" הטיפוסי?

"הגבריות" שלי מתבטאת בדברים אחרים. היא מתבטאת בדאגה למי שאני אוהב, ביחס שאני נותן לחברה שלי, בזה שאני מתרגש ממנה, שאני מבקש עזרה כשאני לא יודע לעשות משהו, שאני לא מפחד ללמוד. שהאגו שלי לא מונע ממני לשאול שאלות, להראות יחס, לאהוב, להיפגע, והכי חשוב - לכבד את מי שסביבי, לא משנה את מי הוא אוהב והאם הוא גבר או אישה.
את ממש לא רוצה את "הגברים של פעם".

זה להיות גבר בעיניי.
וכמובן, להשתין בעמידה.

// רון שמואלי

Your email was successfully saved