תקראו לי פרימיטיבי, תקראו לי old school, תקראו לי איש מערות - אבל הפסקתי מזמן לחפש אהבה ברשתות החברתיות ובאפליקציות. החיפוש לרוב מתבסס על יופי התחלתי נטו והכישרון שלך לנהל סמול טוק סתמי בוואצפ או בפייסבוק. אם כבר מדברים על יופי התחלתי נטו, אז כמובן שהוא לא יופי טבעי אלא מלאכותי, שמתבסס על הידע המקצועי שלנו בלקיחת תמונה פשוטה וסבירה והפיכתה לתמונה המושלמת באמצעות פוטושופ, הרבה פילטרים ועריכה מושלמת באינסטגרם.

תסלחו לי, אני פשוט לא מאמין בשיט הזה, ואם לומר את האמת: אני פשוט לא אוהב לרמות, לשקר ולזייף. אני אוהב את זה בדרך הישנה והטובה, לפני האינסטגרם, הפייסבוק, הוואצפ ואפילו לפני ה-icq: כשאנחנו הגברים היינו מתחילים אתכן במסיבות, בפאבים, באוניברסיטה, במסעדות ובכל מקום אחר שהוא לא המימד הווירטואלי.

שלא תטעו, גם אם נשמע לכם מכתיבת השורות האלה שאני איזה פלייר שמתחיל עם כל דבר שזז - ההיפך הנכון. לוקח לי זמן לעשות את זה, אבל כשזה קורה וזה מצליח לי - אין מאושר יותר ממני. התחושה הזאת שהצלחת להתחיל עם בחורה face to face, בלי פילטרים ובלי עולם וירטואלי, רק אתה והיא כנגד כל העולם - זו תחושה מדהימה.

כמו שכבר אמרתי, הסיטואציה הזאת לא תתרחש ספונטנית וצריך לייצר אותה. ולצערי אצלנו, ילידי דור ה-Y, "שדכניות" ו-"בליינד דייט" הם מושגים פרה-היסטוריים המתאימים לתקופה הקדומה או לאחינו החרדים (לפחות כך מציגים לנו שזה מה שהולך אצלם בתכניות הטלוויזיה "שבבניקים", "שטיסל" ו-"אוטונומיות").

למזלי לא רק אני מאסתי בעולם הדייטינג הווירטואלי. מצאתי שעוד הרבה נשים וגברים איכותיים מאסו בכל השיט הזה.
בחורה אחת בשם זוהר שפירא החליטה שהיא מרימה את הכפפה והתחילה לארגן מפגשים חברתיים כדי לייצר את אותה כימיה קסומה שכולם מחפשים. לאט לאט המפגשים אלה צברו תאוצה, ולפני חודשיים שידרו כתבה עליה ועל היוזמה באולפן שישי.

למי שלא מכיר, המיזם שהקימה נקרא: ״race date״, הוא מזכיר את התוכנית "המירוץ למיליון", אך הוא מתרחש בישראל וכולל מלא משימות מגבשות, מגוונות וצבעוניות, כשכל המטרה היא ליצור כימיה ראשונית בין אנשים. האירוע מתאים לאנשים לא שגרתיים, אמיצים, כאלה שמאסו בדייטינג ווירטואלי או כאלה שמעוניינים לחוות אירוע חברתי מעניין ושונה בנוף הישראלי.

כמי שעובד בתקשורת וצורך אקטואליה באופן כפייתי, צפיתי בכתבה ואמרתי לעצמי שאני פשוט חייב לחוות את החוויה. מיד נרשמתי והגעתי למקום המפגש עם מיליון חששות, שלאט לאט התפוגגו באמצעות המשפט האלמותי: "יאללה כוסומו" (#רון_שמואלי).

נתחיל מהסוף. לא קרה משהו "מעבר" עם הבחורה שעברתי איתה את החוויה של ה-race date, אבל (וזה ה-"אבל הגדול") זו הייתה חוויה מדהימה, שגרמה לי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולעשות דברים שלא חשבתי שאעשה, כמו לפנות לאנשים רנדומלים ברחוב ולבקש מהם בקשות הזויות, ליהנות עם אנשים שאני מכיר בדיוק שנייה וחצי, לראות כמה שאני ובת הזוג שהתאימו לי תחרותיים, ופשוט ליהנות עם הפרטנרית מכל החוויה המופלאה שהייתה.

בקיצור, אם בא לכם קצת לצאת מהאזור הנוחות שלכם ואתם old school כמוני, למה אתם מחכים? מחכה לכם אחלה חוויה.
אולי זה ייתן לכם את הדרייב שהייתם צריכים כדי לצאת מאיזור הנוחות אל עבר הדייט הנכסף.

// רועי גלר

Your email was successfully saved