הגיע הזמן לאזור אומץ, חייכתי לעצמי תוך כדי שאני מנגב את אגלי הזיעה שהצטברו בפניי. התקרבתי אליה בצעדים קטנים עם חששות כבדים, אבל אמרתי לה בקול רם וברור: "רוצה להבריז מהעבודה ולשתות איתי בירה בחוף?"

זה קרה בקיץ שעבר, נסעתי באוטובוס כמו בכל יום בעבודה, האוזניות של הפלאפון משמיעות את המילים: "כמו איזה שני משוגעים בחוף, שמרנו רגעים בלב שתינו ת'נוף" בפול ווליום והמחשבות מתחילות לצוץ לכל עבר. התחלתי לבהות באוויר, הייתי במצב רוח מרומם לשם שינוי. הרי בינינו, מי שמח לנסוע באוטובוס ביום ראשון לעבודה?

באחת מן התחנות האחרונות, את עלית לאוטובוס והתחלת לפסוע בצעדים איטיים לכיווני.
אתם מכירים את זה שאתם רואים מישהו שבחיים לא ראיתם, אבל אתם מרגישים פתאום דז'ה-וו ובטוחים שכבר נפגשתם בעבר? זה בדיוק מה שקרה לי איתך.

את לבשת טי-שירט ירוקה ומכנסי ג'ינס קצרים, שיערך המתולתל והפראי מפוזר ברשלנות מתוקה להפליא. היית נראית כמו מישהי עם לב זהב, משוגעת כזאת, שממש לא מזיז לה מה חושבת עליה הסביבה – זה בדיוק הטייפ שאני מחפש.
אחת שתדחוף אותי עד לקצה, שתכיר לי מחדש את הפיטר-פן שבי, אבל שתזכיר לי במצבים מסוימים שהגיע הזמן להתבגר.

אני מחייך אלייך ומנסה לקרוץ לך, רק שאני לא כל כך יודע לקרוץ. אם הייתם מסתכלים תמימים, המראה מהצד כנראה היה משעשע.
למזלי, הבנת את הרמז וחייכת בקלמזיות בחזרה.
לפתע ,הלב שלי התחיל לפעום במהירות והבנתי שמצאתי לעצמי את המשוגעת שלי.

"סליחה, המושב הזה תפוס?" שאלתי אותך את הדבר הראשון שעלה לי לראש.
"נו באמת, לא יכולת לחשוב על משפט פתיחה טוב יותר? האוטובוס חצי ריק" ענית לי כשחיוך גדול, שאני נשבע שעוד שנייה יעבור למצב של צחוק, מעטר את פנייך הקורנות.

"חשבתי על משפט פתיחה בסגנון של 'מה השעה', אבל זה נראה לי היה בנאלי מדי, לא?", אני עונה לך כשבתוך תוכי אני מת מבושה, באמת, מה זה לעזאזל משפט הפתיחה העלוב הזה?
"כן..." ענית לי ביובש, כשלמזלי הצלחתי להחליף את הנושא במהירות.
"טוב, בואי מהתחלה, נעים להכיר", אני אומר ומנסה לשמור על קור רוח.

"גם לי", אמרת והוספת: "תקשיב, זה ישמע לך הזוי, משוגע ומטורף, אבל יש לי דז'ה-וו. אני מרגישה כאילו אני כבר מכירה אותך. ולא, זה ממש לא הדרך שלי להבריח אנשים".
"לא, זה לא יכול להיות", אני אומר ומוסיף: "זה קרה לי גם, אותו הדבר בדיוק".
"תקשיב, זה ממש משוגע", אמרת כשאת מצחקקת בביישנות.

הגיע הזמן לאזור אומץ, חייכתי לעצמי, תוך כדי שאני מנגב את אגלי הזיעה שהצטברו בפניי. התקרבתי אליה בצעדים קטנים עם חששות כבדים, אבל אמרתי לה בקול רם וברור: "רוצה להבריז מהעבודה ולשתות איתי בירה בחוף?"

// רועי גלר

Your email was successfully saved