שנה גדושה אתגרים, מבית ומחוץ, פריצת מחסומים אישיים, ניפוץ תקרות לצד חברויות שכבו וכאלה שנולדו והליכה של מעל 3000 קילומטר. אך כל זה טיפה אחת באוקיינוס שהיא, האתגר הגדול ביותר השנה וכנראה בחיי. אתחיל ואומר - אתגר הוא טוב. לא הייתי רוצה שזה יהיה קל מדי. ואבחר באתגר תמיד כי דרכו אצמח, אלמד. וברור שככה מסתכמת שנה זאת, עיגול נסגר, הרי בערב השנה החדשה קבענו דייט ראשון, דייט לו הברזתי באכזריות בפניה וכך התחלנו בריב וואטסאפ צורם עוד לפני שהיה דייט.

תמיד מדהימה אותי השבריריות, כמה קרובים היינו בכלל לא להתחיל דבר שהתגלה לאחר מכן כה עצום, ואיזה רצף צירופי מקרים כן התרחש ומילים מקריות שנאמרו ובסוף הוציא אותו לפועל. קשה לקחת דבר כלשהו ברצינות כשמבינים עניין זה לעומק, או שאולי דווקא בגלל זה יש לקחת כך את הכול. והיא נכנסה לחיי כסערה, ולא אהבתי מעולם לפני אם כי כל אהבה חדשה נותנת משמעות חדשה למילה אהבה. ועברנו הרבה ברכבת ההרים שנקראת - חיים.

עליות וירידות, המתנות וריגושים. ולבסוף פרידה, באתגר כמו באתגר למדתי והתחזקתי והתעצבתי והתעצמתי אך האם התגברתי? כבר זמן מה שאני מחזיק בתשובה חיובית לשאלה זו, אך לעיתים רחוקות כשאינני שם לב, ושומר הסף נח על משמרו, תכול עיניה שב ושוטף את דמיוני, וריחה נידף מגופי ואני נזכר בצחוקה ובידיה הדקות והארוכות ואיך היא הייתה משפשפת את עיניה כשהיא עייפה או מחבקת אותי חזק ואז אני מתעורר, מחייך חיוך מתוח של עצב ושב לאתגר הנוכחי.

// רותם צירין

Your email was successfully saved