חזרתי מהוואי בסוף אפריל. לקח לי יותר זמן מכפי שהייתי רוצה לקבל ולהשלים עם העובדה שחודש מאי אינו מתאים להליכה במדבר ואני הולך לצעוד את החלק הצפוני של השביל בלבד. באותו הזמן, בערך חודש לפני שחזרתי, נתקלתי בפירסום בפייסבוק בקבוצה של שביל ישראל מאת חברי לכיתה בתיכון אייל. כך גיליתי שהוא ונועם יוצאים לשביל בתחילת אפריל.

למרות שהיינו באותה כיתה והכרתי את שניהם שנים אחורה מעולם לא נולדה בינינו חברות, כה היינו רחוקים שאפילו הודעה במסנג׳ר הרגשתי לא בנוח לשלוח. אך כבר אז ועד היום אני משתדל לעשות את מה שלא נוח וכך קרה שהצטרפתי אליהם לחצי השני של השביל, ובקפיצה קטנה לעתיד קרה ששני אלה הפכו לחבריי הקרובים ביותר ואיני יודע איפה ואיך הייתי בלעדיי שני אנשים יקרים אלה.

אני חב לשביל ישראל תודה על כך, זה הוא שצייר את קשרי חברות אלו עם ידו היציבה ובצבעי ההערכה והאהדה. הגעתי לצובה ויצאנו לדרך, למה שעתיד להיות החודש הכי עוצמתי ומלא-חיות בחיי. הרגעים והחוויות שצברנו לא היו מביישים חומר גלם לספר. מ-זכריה שכך משום-מקום על יד פאב גינוסר פתח במונולוג ״הדשא של השכן״ מאת מאיר אריאל, מילה במילה, בצורה שלא אשכח בחיי, ועד ברק שצעד איתנו תקופה, ובעיר מולדתו הכניס אותנו, חמישה שביליסטים מסריחים כמעט כמו שרעבים, לארוחת מלכים בביתו ומשם למקלט בו גדל - שם שיחקנו קלפים, העברנו זר קוצים ריחני וצחקנו עד שהעין דמעה והבטן כאבה.

פתחנו כול יום עם שיר וקפה, צעדנו בממוצע עשרים קילומטרים ביום, דיברנו על הכול - משטויות מוחלטות עד לשלב המיוחד והמורכב שלנו בחיים בימים אלה. שביל ארוך, בשונה משבילים קצרים, הופך בשלב מסויים לאורח חיים, אחד שמדהים בפשטותו ובמידת התגמול שלו. כל חייך נמצאים על גבך, בתיק שישים ליטר, ההבנה היקרה והבסיסית שאינך זקוק ליותר מדי, ולא רק לשרוד אלא לחיות את החיים במלואם. הכול מועצם על השביל, ההנאה והסיפוק מכפית חמאת בוטנים אחרי גבעה תלולה או אורז צהוב בסוף יום גדולה בהרבה, גם מארוחה יוקרתית במסעדה נחשבת ביום-יום שמחוץ לשביל.

ושלא אדבר בכלל על המדורה בסוף היום, בקבוק יין אדום וזול שמסתובב, היוקללה מתנגנת ברקע ובין הצלילים מתנהלות שיחות נפש טובות. ככה זה בשביל, אוכלים עם הידיים, מסתכלים בעיניים ומדברים מהלב. בסוף השביל המשמעות של המילה טיול עבורי השתנתה, היא לא הייתה עוד לנהנתנות בצד השני של הגלובוס. טיול הפך לדרך חיים, לפלטפורמה ללמידה ועשייה, למתיחת גבולות ויציאה מנוחות, חשיפה לאנשים ועולמות חדשים וצמיחה. את הדברים האלה מצאתי בשביל ישראל יותר מכול טיול אחר, וכשהסתכלתי סביב וראיתי אנשים טסים שעות וימים, מוציאים סכומי עתק בחיפוש אחר דברים אלה בדיוק, כשטיול כזה נמצא ממש מתחת לאף, הבטחתי לעצמי שבכל הזדמנות, בכול מקום אצעק: צאו לשביל ישראל!

// רותם צירין

Your email was successfully saved