״אל תהיי אנה אהרונוב, אל תהיי אנה אהרונוב, אל תהיי אנה אהרונוב״ מלמל בלחש המלאך שישב לי על כתף ימין. עמרי היה גבר מהסוג הישן והטוב, היו לו שני תארים שעשה במקביל. ״לא דרמה״ אמר ועל פניו התפרש חיוך שחשף גומה בכל צד. עמרי סיפר ושיתף, הוא הקשיב ונתן לי מקום, הביא שמיכה ובירות וכמעט קפא למוות כשוויתר בשבילי על המעיל שלו. לא רציתי לשפוט אותו מהר מדי, כעסתי על עצמי שסימנתי אותו כחנון.

חשבתי על אנה, רווקה תל אביבית. בחורה פלפלית, עצמאית ויפהפיה שלא מפחדת לעמוד על שלה. אותה אנה שמפרצפת לגברים שאומרים משהו שלא מוצא חן בעיניה, שלא מפגינים את הידע או הגבריות הנדרשת, לפעמים בגלל האימה שהיא מטילה עליהם.
נפגשתי עם עמרי לדייט תמים אבל השטן שישב לי על כתף שמאל לא שחרר. הוא ביקר ושפט, הרחיק את תחושות הבטן וקירב את המחשבות הטורדניות של המוח. לא רציתי להיות אנה אבל שוב נפלתי בפח.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by קשת12 (@keshet12) on


למחרת יצאתי לשאול 15 חברות: ״יושב מולך גבר חלומותייך. מהו הדבר האחד שעליו תפסלי אותו?״ כולן רווקות תל אביביות, בחורות פלפליות, עצמאיות, יפות ומשכילות. בלונדיניות וברונטיות, נמוכות וגבוהות, כאלו שיוצאות קבוע לדייטים וכאלו שפחות. כשהגיעו התשובות אימתתי את ההשערה - לכולנו יש שטן על כתף שמאל. אצל חלקנו הוא למד לשתוק ואצל אחרות לא מפסיק לחפור ולקטלג, לפתוח מגירות ענקיות בראש ולסגור אחרות בלב. הוא נותן ציונים: לגודל הזרנוק שלו, למראה החיצוני, לעבודה, לדרינק שהוא מזמין, למהירות בה הוא שולף את הארנק.

אנחנו פוסלות אותם פעם אחרי פעם, מסנוורות מהמגוון ומהכוח שיש לנו בידיים. פוסלות כי הוא ג׳ינג׳י, או רוסי, כי יש לו שיניים צהובות או ריח גוף מוזר. כי הוא בא עם קרוקס, סנדלי שורש או השם ירחם - נעליים של קסטרו. כי הוא מדבר עם צ׳ או ש׳, למה לעזאזל לא לקחו אותו לקלינאי תקשורת כשהיה ילד. כי הוא גר אצל ההורים או גר במרחק של יותר מ-30 ק"מ מתל אביב.

כי הוא הגיע בתחבורה ציבורית, איכס חיידקים. כי יש לו יותר מדי שערות בחזה או פחות מדי שיערות על הראש. כי הוא יצא קמצן או חסכן. כי הוא בא עם גופייה מוגזמת שרואים דרכה את הפטמה, או ג׳ל בשיער ושביל בצד, כאילו dude, מה נסגר. כי הוא נמוך מאתנו או רזה מדי, שלא יראה כאילו הוא הבן שלנו בטעות. כי הוא מורה או בין עבודות, הוא הרי מוכרח להרוויח יותר מאיתנו. כי הוא לא מגניב מספיק, או לא היה קרבי בצבא. כי הוא לא אוהב לעבוד בידיים, והבטיחו לנו שכל גבר הוא בוב הבנאי.
אנחנו מתעקשות כ"כ על שוויון בין המינים, מעבירות חוגי העצמת נשים, כותבות ספרים ומרימות שלטים. מספרות לעצמנו על אותו חזון אחרית הימים.
וזה נכון, שלא תבינו לא נכון. אבל אי אפשר לצפות ממנו שידע לאכול אותנו תמיד, שיגיד את הדבר המדויק. שירוויח ארגזים של כסף אבל שיעשה את זה בסטייל. שבבוקר יספיק לעבור אצל הקוסמטיקאית שתעשה לו שעווה, לא לפני שהוא מתקן את הסתימה בשירותים. שבצהריים לא יעז לאכול שום ובערב לפני שיוצאים שיעבור בבית להחליף לסניקרס של אדידס.

באותו ערב השלתי מעלי ולו רק לקצת את המלאך והשטן שכהרגלם ישבו על כתפיי, נמאס לי מהריבים שלהם.״אל תהיי אנה אהרונוב״ אמרתי לעצמי, והזמנתי את עמרי לדייט שני.

// רותם תבור

Your email was successfully saved