החלטתי לקבל החלטות בעצמי, החלטה לא פשוטה ללא מחליטנית כמוני.
אני חוצה את הגשר הארוך והצר הזה, רק אני, לבדי בינתיים. ניסיתי לבדוק, לשאול אנשים שכבר חצו גשר כזה בעבר מהו אורכו, כמה פסיעות צריך ללכת, כמה רעוע הולך הוא להיות. ניסיתי להבין כמה חזק אצטרך להחזיק, כמה תשומת לב ואומץ ידרשו ממני כדי להצליח להתייצב.

אחת סיפרה שהגשר שלה נותר צר, אחר אמר שהגשר שלו היה מלא במרווחים גדולים ומסוכנים בין קורת עץ אחת לשנייה. ביררתי על הסיכונים שטמונים בכל צעד ועל האופן בו כל אדם מחשב את צעדיו. התשובות ברובן היו סותרות ומוזרות ואחרי שחקרתי ושאלתי, ביררתי וחפרתי התחלתי להבין. לכל אחד יש גשר אחר משלו שהוא חייב לעבור. כשהייתי נבהלת מהגשר שלי היה מהדהד לי בראש קולו של אבי: ״כשתגיעי אליו, תחצי אותו. מקרוב הוא נראה פחות מפחיד״. וכך היה, רק רגע לפני שהיה מגיע הזמן שלי לפסוע על הגשר הייתי מבינה שעכשיו ממש אני צריכה לחשב כיצד יראה הצעד הבא.

החיים שלנו מורכבים מרצף של בחירות, כאלו שאנחנו שולטים עליהם וכאלו שפחות. כל בחירה מהווה פסיעה אחת קדימה על גבי שלבים לא יציבים של גשר ארוך ומפותל. אנחנו אמנם לא בוחרים למי להיוולד או את מי לאהוב, לא שולטים ברגש מתפרץ או בלב פצוע שנשבר וכואב. מאידך, יש הרבה החלטות שנמצאות בידיים שלנו, ברגליים שלנו.

עם מי לצאת, מה ללמוד, איפה לגור או לעבוד הם רק חלק קטן מהחלטות גדולות. הן תלויות באופן בו נחליט ללכת, או שמא בכלל נבחר לדלג. הן תלויות בחסמים שמשתלטים עלינו מדי פעם, במגבלות, בעניינים כספיים ופצעים רגשיים. תלויות בפסיעות הקודמות שהובילו אותנו לצעד הנוכחי ובאלו שאנחנו מבינים שיבואו. מתחת לכל אלו ועמוק בפנים אנחנו יודעים מה הדבר הנכון לנו באותו שלב. כשאנחנו מזהים חור גדול מדי בין השלבים אנחנו מחשבים בזהירות ומקפידים על אורך הפסיעה. אנחנו יודעים להפעיל שיקול דעת ולאזור אומץ לא רק כשאין לנו ברירה אחרת.

לפני כל צעד על הגשר אני שואלת את עצמי האם הפעם אמעד ואפול בין שלביו. לפעמים מציף אותי רגש בלתי נשלט של כעס על הגשר שלי, שארוך יותר מכל הגשרים של כל האנשים בכל העולם. לפעמים אני משווה את אורך צעדיי ומתאימה את הפסיעות שלי לשל כולם. לפעמים אני כמעט מחליקה אבל אחיזת ידיי האיתנה ורגליי שנותרות על קרקע ואינן תלויות באוויר לא נותנות לי ליפול. והנה, אפילו אני, הפחדנית עם הגשר הארוך והרגליים השמאליות, הצלחתי לעבור כמה שלבים בדרך לחצות את הגשר הארוך והצר הזה. רק אני, לבדי בינתיים.

// רותם תבור

Your email was successfully saved