מי האנשים שנכנסו לך ללב?
לפסגה אתה תגיע איתם, עם אנשים שנכנסו לך ללב.

אנשים שנכנסו לך ללב בדרך כלל עשו את זה בשקט, רוך והדרגה, לא באופן צורם ולא במהירות. פתחת להם דלת כי הלב שלהם היה גדול מספיק כדי להכיל אותך. הם נתנו לך מקום ואתה הרגשת שייך. הם שחררו ממך את היום שעבר, פינו כתף חמימה כשהיה לך עצוב או כואב. פגשת אותם בנסיבות מוזרות ומקריות, אפילו לא ידעת אם הגיעו כדי להישאר. כשהם התמקמו באמת, אז יכולת סוף סוף לחדול מלנסות. לא היית צריך לרצות אותם כי הם לא שפטו אותך.

אנשים שנכנסים לך ללב לא עושים לך חיים קלים. הם פושטים את עורך, מפשפשים היטב בבשרך ולא חדלים עד שמכירים לך את עצמך. תחילה הם שואלים מה הצבע האהוב עלייך, האוכל, התחביב, וכשאתה לא יודע להשיב הם לא נבהלים. להיפך, מחייכים ונושמים לרווחה, כי מבינים שיש סיבה להגעתם. הם יודעים שאתה מחזיק חזק את כל התשובות, שאת הכול אתה יודע ורק לא מספר, אפילו לא לעצמך ואפילו לא בסוד. הם יודעים שאתה עסוק ואובססיבי למה מותר ומה אסור, למכוער ועצוב שזה נראה, לצורם ואבסורדי שזה נשמע.

אנשים שייכנסו לך ללב בשקט ימצאו להם פינה, יכירו לך את אותו הצבע, אותו המאכל, אותו התחביב. אנשים שיכנסו לך ללב ירשו לך לאבד את זה רק כדי לחזור לדרך הנכונה או לפתוח שביל צדדי חדש, שאף אחד (אפילו לא אתה) יידע על קיומו. הם יסבירו בשקט, רוך והדרגה שהדרך לפסגת הפירמידה עקלקלה ומחליקה. הם יהוו לך עמוד, כתף תומכת, בסיס של פירמידה יציב וחזק. לפעמים הלב שלך לא יצליח להכיל אותם אז הם יחכו בשקט בלי שתשמע, לתפוס אותך כשתהיה מוכן ליפול.

לפסגה אתה תגיע איתם, עם האנשים שנכנסו לך ללב. בכל פעם דוחפים חזק בשתי ידיים בודדות. ורק בקצה המשולש, במקום לחשוב איך להתנהג, תתחיל להתנהג איך שאתה חושב.


// רותם תבור

Your email was successfully saved