אף פעם לא יצאתי עם מישהי לדייט, אז כשהתחלנו לדבר והצעת שניפגש, הייתי מופתע ונרגש יחדיו. את היית הראשונה שהסתכלה עליי כמו שאני, למרות המורכבות. אמרת לי שאת רוצה מקום שקט ואינטימי כדי שנוכל לדבר ולהכיר לעמוק, אז קבענו להיפגש בים למראה השקיעה התל אביבית. עדיין לא עיכלתי שזה קורה לי, אני יוצא לדייט הראשון בחיי!

באותו לילה לא הצלחתי להירדם. לא הצלחתי להבין איך זה שבחורה יפה וחיננית, עם חיוך ומבט כובשים כשלך, תסתכל עליי ותראה בי כאופציה רומנטית. שאלתי את עצמי את כל השאלות האפשריות ללא הועיל, וכבר התחלתי להכין את עצמי למצב בו אולי אני סוף סוף נכנס לזוגיות, כמו כולם.

via GIPHY

למחרת התעוררתי משום מה בצהריים, בבהלה, שלחתי לך הודעה אם לאסוף אותך לדייט (למרות שבשבילי זה מצריך היערכות מסוימת). ענית לי שלא, שזה בסדר ושתגיעי עם הרכב שלך ישירות לשם. כשהגעתי, חיפשתי מקום שקט, ומצאתי איזו גלידרייה חמודה בטיילת. בחרתי שולחן פינתי ושקט, התיישבתי עם המלווה שלי, סימסתי לך איפה אני יושב, וחיכיתי לך.

בזמן שחיכיתי ביקשתי שיהפכו לי את מנח הידיים כל שנייה. כל דקה נראתה לי כנצח, כל צליל שבקע מהפלאפון הקפיץ אותי וחוסר הסבלנות ניכר על גופי שרעד ממתח וציפייה לבואך. איחרת בשעה ולא ענית לי להודעות וזה הכניס אותי לתסביכים עם עצמי - "הנה, היא קיבלה רגליים קרות". התבאסתי וכמעט התייאשתי, באתי ללכת ואז ראיתי אותך מצביעה עליי למארחת. נופפת לי לשלום מרחוק, הגעת.

התיישבת מולי, צחקקת וסיפרת לי שאיחרת בגלל הכלב שלך שהחליט להפוך חצי בית. הצחוק הקטן הזה שלך המיס לי את כל החומות וגרם לי להיפתח בצורה שלא חשבתי שאי פעם אפתח למישהי. ישבנו מול הים, הזמנו גלידה והתחלנו להכיר. דיברנו על החיים, על העתיד, עלייך, על מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה, מה החלומות שלך. דיברנו על אהבה, ואפילו על דברים של חדרי חדרים.

אחרי שעתיים החלטנו להמשיך ולטייל קצת בנמל. רצית לראות את השקיעה ולא יכולתי לסרב לך. הייתי מהופנט ממך ומאבקת הקסמים שפיזרת עליי בשפע. הגוף שלי הזיע וקפא יחדיו עם כל מבט שלך לכיווני. הצלחת להפעיל לי את הדמיון ולחבר עבורי פנטזיות חדשות בכל רגע, הראש שלי לא הפסיק לרצות אותך. רציתי שתהיי הנצח שלי. הבנת אותי ואהבתי את הטירוף שלך.

לפני שנפרדנו הסתכלת לי בעיניים, והרגשתי במבטך כאילו את אומרת "אני רק רוצה עוד ממך". נשקת לי בלחי ונפרדנו, לא לפני שקבענו שוב. חזרתי הביתה, נשכבתי על המיטה מהופנט ומסוחרר עם חיוך מאוזן לאוזן, בהרגשה שהנה, גם לי זה קורה.

למחרת, כשבאתי לשלוח לך הודעה, חטפתי פצצה בצורת חסימה, בכל דרך אפשרית. שחזרתי עם עצמי כל רגע מהדייט שלנו ולא הבנתי מה עשיתי לא בסדר, לא הבנתי אותך. ריסקת לי את קמצוץ הביטחון שהיה לי ושוב נכנסתי למסכת הלקאה עצמית. הייתי המום. לא ידעתי שלהיות אני זה אסור. נשברתי, התרסקתי, שאלתי את כולם למה זה מגיע לי. לא הבנתי איך רק אתמול היית לידי, כה יפה וצוחקת, וברגע אחר הכול התהפך והפחדים תקפו והשתלטו ונשאר בי רק כאב, פחד, חששות, סבל. פתאום מאסתי ברצון לאהבה, ונשארתי לבד שרוע עם שאלות ללא תשובות.

המקרה הזה גרם לי לשכוח לרגע מי אני, הוא הזכיר לי למה לא רציתי או העזתי להציע למישהי לצאת איתי, עד אז. מהפחד שהמגבלה שלי תשחק תפקיד גדול מידי במשוואה ותהיה סיבת הסירוב. בגלל הסיבה הזאת והמקרה עם אותה הבחורה, תקופה ארוכה לא רציתי להתעסק או לחשוב על אהבה זוגיות וכל מה שמסביב. כששאלו אותי למה אני לא רוצה, סיפקתי לכל דורש תשובות של ריקנות ופחד.

https://youtu.be/iy4mXZN1Zzk

אבל עכשיו אני מבין, שאסור לי לתת למקרה אחד להפיל אותי ושאני חייב להמשיך לנסות כי מי יודע, אולי יום אחד אכיר מישהי שכן תראה בי כאופציה רומנטית, מישהי שתראה אותי כמו שאני באמת, כמו כל אחד אחר.

// שגיא חבושה

Your email was successfully saved