כל החיים הייתה לי התקווה שיגיע יום בו תימצא התרופה שאיכשהו תעזור לי, שתגרום לגוף שלי לחזור לעצמו ותשקם אותי ולו במעט. זה מה שהחזיק אותי וגרם לי לרצות לדבוק בחיים ולהמשיך לחיות אותם כמו שעשיתי עד כה, אבל עכשיו הבנתי, או ליתר דיוק הפנמתי, את מה שהרופא אמר לי באותו ביקור שנתי אצלו.
הגעתי למצב בו התקווה שבי התנפצה והידיעה שהמצב שלי רק ילך ויתדרדר מחלחלת לי לתוך הנשמה והופכת אותי לשבר כלי. שום מילה לא תצליח לעודד, לחזק או לגרום לי להרים ראש, ואני יודע שלהיות לבד זה מה שאני רוצה עד אשר אחליט אחרת.

כשהתקווה נלקחת ממך זה מפלח לך את הנשמה ואתה מאבד את עצמך. יש ימים בהם אני מביט במראה ונגעל מעצמי, ימים בהם אני לא יכול להסתכל על עצמי ולראות את ההרס שהמחלה הארורה הזאת מותירה אחריה עם הזמן שחולף, אני לא מסוגל יותר לראות איך הלשון המחורבנת הזאת כל הזמן עכשיו מחוץ לפה ואני כבר לא מסוגל להכניס אותה. אני חי בתהייה האם אקום עם כאב בגוף או לא, וחושב איך אני כבר לא מסוגל לזוז וכל הגוף מנוון ומתנוון כולל הלב שלי, שמפרפר כשבא לו וגורם לי לפחד פחד עז כל כך, שמא הולך לקרות לי משהו.

כל המילים שיגידו לי לא יכולות לשנות את המציאות שלי, אף אחד לא באמת יכול לעזור לי או לעודד אותי כי אני נמצא במקום בין השפיות להיגיון, מקום בו אין לי את הכוחות להכיל את עצמי או אחרים - שלא לדבר על לחייך או לצחוק עם כולם. גם לנסות ולרצות לשתף או לראות אנשים לא בא לי כי כרגע זה לא מתאים לי, אני נמצא במקום בו התפרקתי ואין בי את הרצון להרכיב את עצמי בחזרה, כי מה זה כבר משנה.

אני מחפש כמו משוגע תשובות לשאלות שאין להם בהכרח תשובות, אני מחפש לי מהות ומשהו להיאחז בו אבל הפער בין התחושה החיה והכואבת שלי לפלט שמייצרים ממני מביא אותי למסקנה שאני נשאר לבד, ללא שום תשובה, ולא נותר לי אלא לתת לזמן לאחות את הכאב. אני לא משתף כי אני יודע שהתשובות שאקבל לא יעזרו לי לצאת מהתחושות והמחשבות הטורדניות האלו, והבדידות שאני חש הופכת חדה מתמיד.

החוויה הזו גורמת לי להבין איזה חבילה קיבלתי, איזה קלפים יש לי, שהמשחק כרגע לא לטובתי ושבינתיים אין שום דבר שעוזר לתחושות שלי להתפוגג ומאפשר לי להיות במצב קצת פחות קשה וכואב, אז בחרתי להיות עם עצמי ולא לשתף, לא לדבר, לא לחשוף ולא להעיק על אחרים, למרות שהם מוכנים ורוצים לעזור לי ולהיות לצידי ברגע הנתון.

העדפתי להיות לבד עד אשר אלמד להתמודד ולקבל את המציאות החדשה ואהיה מוכן לחזור לעצמי, ועכשיו אני מתחיל ללמוד להתמודד ולקבל את המציאות החדשה שלי. החלטתי שאני משתף את אשר התחולל ועדיין מתחולל בליבי הכואב, שאני נעזר בסובבים אותי, מתחיל לאסוף את השברים, מרכיב את עצמי בחזרה וחוזר לעצמי לאט לאט.

// שגיא חבושה

Your email was successfully saved