אני עובר הרבה דברים במהלך החיים, אני רוצה לחלוק את החוויה וההוויה שלי אבל לפעמים קשה לי לשתף בחוויות אותן אני חש, בדגש על הוויה סופנית שעוטפת אותי בין משבר פיזי אחד לאחר. יכול להיות שזה נובע מהידיעה שאף אחד לא באמת יודע ומצליח להכיל אותי, אך יחד עם זאת, אין לי ספק כי החוויה שלי היא שלי בלבד, אין בי כל כוונה להעיק או להכביד, אני בסך הכל רוצה לגרום לחיבור של העולם לחוויה הזאת, כדי לעמעם ולו לרגע קט את הבדידות הקיומית בה אני שרוי, בדידות שמתעצמת ככל שמצבי הפיזי הולך ומחמיר.

החוויות הקשות שפוקדות אותי בתקופה האחרונה שמות אותי במקום בו אני מפנטז איך אני רואה את החיים שלי או רוצה שהם ייראו, אפילו רק חלק קטן, אבל בפועל מתרחש מעין פער בין הפנטזיה שיש לי על החיים לבין היכולת שלי לממש אותם. ככל שיכולת המימוש הנתפסת קטנה הפנטזיה מתפוררת, ואולי זה מה שנוטל ממני את התקווה שגלומה בפנטזיות שקיימות בי; למשל - הייתי רוצה שתימצא התרופה שתעמיד אותי על הרגליים או לפחות תשקם אותי באיזושהי דרך, הייתי רוצה יחסים בין אישיים וזוגיים בהם אני יכול לממש את האהבה הרוחנית, המנטלית, האינטלקטואלית והפיזית כאחד ולחלוק את מי שאני מבלי לחשוש או להסס, נקי מחומות, הגנות ומסכות.

הפנטזיות שלי מגלמות את התקווה והרצון לחיות, אבל יש רגעים וסיטואציות בהם המציאות שמה מולי מראה שמשקפת לי את מגמת ההחמרה התמידית שסופה ידוע, שבה כל החלומות נשפכים אל תהום הנשייה ובעצם אני מגיע למקום בו הפחד והחרדה שולטים באופן תמידי. מקום בו אני חושב על מצב שבו אולי כל הדברים שאני רוצה להיות ולעשות לא ייקרו וזה גורם לי להשלות את עצמי. במצב הזה נוצר מעין פרדוקס בין הרצון שלי לטרוף את העולם, לבין המצב הממשי בו אני מרגיש תלוש ובחוסר וודאות. לעיתים אני מרגיש כמו האל אטלס שסחב את העולם על כתפיו, וכי בכל רגע נתון העולם הזה יכול לשקוע ולקרוס. זה גורם לי גם לתסכול והתסכול הזה מלבה את החרדות והפחדים שהם מנת חלקי בחיי היומיום.

אני שואל את עצמי איך לוקחים את הפנטזיה במציאות הקשה בה אני חי ומוצאים את הדרך לצמצם את הפער עליו אני מדבר. אני לא באמת יודע, אבל אני כן יודע ומבין שאני צריך למצוא את הדרך לטוות את הקו שמבדיל בין הפנטזיה למציאות, ולזהות את המקומות בהם אני יכול להפוך את הפנטזיה למציאות מבלי שהן יתערבו באופן ישיר האחת בשנייה.

פנטזיה אצל הרוב היא משהו חיובי, אבל בחוויה שלי היא יכולה להיות גם ובנוסף מקום הישרדותי. אצלי הפנטזיה אינה רק חושית וגופנית היא גם במהותה השתקפות של החשק העז שלי למצות את החיים ולחיות אותם בצורה הכי טובה וכמה שיותר, על כל המשתמע מכך.

// שגיא חבושה

Your email was successfully saved