החל מגיל 25 בערך, כל שנה שעוברת אני מתבאסת יותר ויותר מכמה שאני זקנה, אז יש פה רשימה של 28 דברים שווים שעשיתי כדי להזכיר לעצמי שלהתבגר זה לא כזה נורא:

1.    ללמוד לדבר בשתי שפות עד גיל 3 – בגיל שנתיים המשפחה טסה לשנה בארצות הברית, אני לא זוכרת משם כלום לצערי, אבל ללמוד אנגלית בגיל כל כך צעיר זו אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי מההורים שלי.

2.    ללמוד לרכב על אופניים – נשמע טריוויאלי (למרות שאני מכירה כמה אנשים שלא יודעים), אבל בהתחשב בעובדה שכל רכיבה שלי נגמרה בהתרסקות ופציעות, אולי כדי שאני אזכיר לעצמי שאבא שלי העביר שעות בללמד אותי לרכב, וחבל שהן יהיו לחינם.

3.    להשתתף בתצוגת אופנה – בגיל 8 בערך החלטתי שזה הזמן להגשים את החלום ולהפוך להיות דוגמנית! הרמתי את הטלפון והתקשרתי לסוכנות דוגמנות שפרסמה מספר במעריב לילדים. ההורים המדהימים שלי החליטו להגשים לי חלום וזרמו איתי, זה הסתכם בקריירת דוגמנות מפוארת של כמה אודישנים ו3 תצוגות אופנה, אני עדיין מחכה שמישהו יגלה אותי מחדש.

4.    להתחרות בתחרויות ארציות בהתעמלות אומנותית – נולדתי עם גמישות יתר, אז משהו בתחום היה מתבקש. יצאתי לפרישה מוקדמת בגיל 12 כשלושה אימונים בשבוע נהיו כבדים עליי.

5.    לעשות ראסטות – הייתי בת 15 והיו לי ראסטות עם קצוות ורודים שבהמשך הפכו למחומצנים. לא, זה לא היה בגלל מריצה מהמורדים, זה שזה היה פחות או יותר באותו זמן היה רק צירוף מקרים. או ככה אני רוצה להאמין.

6.    ובהמשך ישיר – לעשות קוצים. אני משאירה את הפרט הזה עמוק בעבר. אין סיכוי עלי אדמות שתמצאו תמונה שלי עם שיער קצר, ואם כן יכול להיות שאאלץ להרוג אתכם.

7.    להיות במחנה קיץ בפלורידה – בגיל 16 טסתי למשלחת של בני נוער בארצות הברית, זה לא היה מחנה קיץ כולל שינה כמו שתמיד חלמתי, אבל שבועיים וחצי בפלורידה בהחלט היו סוג של הגשמת חלום.

8.    לשמוע ממישהו שאהבתי שהוא אוהב אותי – כמה קיטשי שזה נשמע, הרגע ההוא שבו החבר הראשון שלי הסתכל לי בעיניים ואמר "אני אוהב אותך" היה אחד הרגעים הקסומים שזכורים לי.

9.    לעשות צניחה חופשית – לא יודעת להסביר מאיפה באה לי החיבה לאדרנלין, אבל מגיל צעיר חלמתי על צניחה. בגיל 18 ההורים שלי הגשימו לי את החלום, חוויה שבהחלט צריכה לחזור על עצמה!

10.    לטוס לבד לתקופה ארוכה – בגיל 20, רגע אחרי השחרור, הרגשתי שאני חייבת לטוס כמה שיותר רחוק ולכמה שיותר זמן. ככה מצאתי את עצמי מטיילת לבד בניו זילנד, הודו ותאילנד. חזרתי לארץ אחרי עשרה חודשים מדהימים ומלמדים, וזו ללא ספק הייתה אחת התקופות הכי טובות בחיים שלי. אחר כך הגיעו עוד טיסות לבד לתקופות זמן משתנות.

11.    קפצתי קפיצת באנג'י – כמו הצניחה החופשית, גם זה היה חלום שהיה לי מאז שהייתי קטנה. כשהגעתי לניו זילנד ניצלתי את ההזדמנות הראשונה שהייתה לי וקפצתי. המציאות עלתה על כל דמיון ואחרי הקפיצה הראשונה היו שלוש נוספות, והיד עוד נטויה.

12.    עברתי לגור מחוץ לבית של ההורים – לכאורה זה משהו מובן מאליו, שלב שרובינו עוברים בחיים, ובכל זאת, בגיל 22, בלי קשר ללימודים, הרגשתי שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולהתקדם עוד שלב בעצמאות שלי. גם זו הייתה החלטה שבדיעבד אני יכולה להגיד שהייתה חכמה והביאה להרבה דברים טובים בחיים שלי.

13.    הפכתי לדודה – ההפיכה לדודה אמנם לא הייתה מעשה אקטיבי אלא אירוע חיים שקרה לי, אבל עד שהאחיינית הראשונה שלי נולדה, לא ידעתי שקיימת כזו אהבה ובכאלה עוצמות. ארבע שנים ועוד אחיינית שהכניסה עוד אהבה, אני מודה לאחותי כל הזמן על האושר הזה שהיא הכניסה לחיים שלי!

14.    התחלתי ללמוד – לקח לי הרבה זמן להחליט מה אני רוצה ללמוד, ולא הייתי מוכנה להתחיל סתם משהו. אחרי כמה שנים של חיפוש ובחינה, הבנתי שעבודה סוציאלית זה המקצוע שלי. במהלך התואר היו לי הרבה תהפוכות, שינוי דעה ומחשבות אם אני במסלול הנכון, ועכשיו כשאני מסיימת אני יכולה להגיד שאני שמחה שזה מה שבחרתי.

15.    התחלתי לבשל – בתור אחת שמאז ומתמיד קורנפלקס היה המאכל האהוב עליה, וגם כשניסתה להכין משהו שרפה טוסטים וחביתות, להצליח להכין פסטה, פתיתים, אורז ואפילו עוגת שוקולד אלו הישגים מרשימים!

16.    עברתי לגור לבד – אחרי הרבה שנים בדירות שותפים, הבנתי שהכי טוב לי לבד, בלי לדרוך על ביצים, בלי להיות מסודרת בשביל מישהו אחר (כי אני בלאגניסטית) ובלי להיות חברותית כשכל מה שבא לי זה לבהות בטלוויזיה ולא לדבר עם אף אחד. כבר שלוש שנים שאני גרה לבד ואני לא מתחרטת לרגע.

17.    התאהבתי בפעם השנייה – אחרי הפרידה מהאהבה הראשונה שלי, שנים הייתי בטוחה שלא אמצא עוד מישהו. כשהתאהבתי בפעם השנייה הבנתי שיש כמה אהבות, בכמה סוגים של אנשים, שמתאימות לתקופות שונות בחיים. 

18.    הייתי "crazy ex-girlfriend" – בלי לפרט יותר מדי, זה היה אחד מרגעי השפל בחיי, הייתי במקום רע עם עצמי שהושלך כאובססיה על מישהו אחר. כל ההתנהלות שלי בתקופה ההיא היא אחד הדברים שאני הכי מצטערת עליהם בחיים שלי, ועובדת על לסלוח לעצמי. אבל מנקודת השפל צמחתי בהרבה מובנים, ולמדתי לאיזה נקודות ומצבים אני בחיים לא אחזור.

19.    אישפזתי את עצמי במחלקה להפרעות אכילה – בנקודה מסוימת הבנתי שאני על התהום וחייבת לעשות צעד כדי לצאת מהמקום השחור שאני נמצאת בו, אז לקחתי הפסקה מהחיים לכמה חודשים וטיפלתי בעצמי.

20.    התחלתי לכתוב מחוץ למגירה – מאז שאני יודעת לכתוב, אני כותבת; זכרונות, חוויות וסיפורים. מה וזה נתנו לי את הבמה להוציא את התוכן החוצה וזה היה כמו החתיכה החסרה.

21.    זכיתי להיות בחתונה של חברת הילדות הכי טובה שלי – אנחנו חברות מגיל 9, עברנו את רוב ההתבגרות שלנו יחד, אם זו נשיקה ראשונה, גיוס, פרידות, טיסות, מריבות ומה לא. לראות אותה מתחתנת, מבטיחה אהבה למישהו אחר ולדעת שיש מישהו שאוהב אותה כמוני (ואפילו יותר) היה מרגש ברמות ועדיין מתרגשת כשאני חושבת על זה.

22.    אימצתי חתול – או יותר נכון חתול אימץ אותי. הוא לימד אותי על אהבה ללא תנאים גם כשהוא עשה לי קקי על המצעים.

23.    אימצתי כלב – אחרי החתול, הגיע גם תורו של הכלב להצטרף למשפחה. ידעתי שאני רוצה כלב, אבל הייתי לחוצה מהמחויבות והאחריות. כשמילק הגיע, התמודדתי עם הפחד הזה וזכיתי באהבה ללא תנאים מהצד שלו.

24.    למדתי מנסיון עבר וחתכתי בזמן מקשר שהיה מסתיים לא טוב – עם כמה שרציתי את הבחור, ידעתי לזהות שזה קשר שלא עושה לי טוב, הופך אותי למישהי שהיא לא אני, ולא בריא לי. זה היה קשה אבל חתכתי לפני שזה הפך להיות דרמה טרגית שוברת לבבות.

25.    הייתי ב5 פאנג'ויות ב3 שנים – בשנה א' כמעט לא נסעתי, ברגע האחרון הבנתי שאני חייבת (כלומר ממש רוצה) להיות שם, ומאז התאהבתי ברמה כזו שפעם אחת בשנה פשוט לא הספיקה, אז נסעתי פעמיים. זה אולי נשמע מוגזם, אבל זו מבחינתי באמת חופשה חלומית.

26.    טסתי לחופשה עם הבסטי שלי אחרי 10 שנים של תכנונים – מגיל 17 הדר ואני תכננו לטוס יחד לחופשה לפני צבא, לטיול אחרי צבא, ועוד. בגלל שגרת החיים השונה שלנו זה לא יצא לפועל שנים, עד שבקיץ האחרון טסנו יחד וזו הייתה חופשה מושלמת, אין ספק שההמתנה הממושכת הוסיפה לה.

27.    לבשתי שמלה ירוקה עם נצנצים, ולא לפורים – או במילים אחרות, העזתי ללבוש משהו שאני אוהבת באמת, גם אם רוב האנשים יחשבו שהוא מכוער, ולא היה אכפת לי.

28.    אספתי מקבץ של חברים מדהימים – אחרי כמה משברים חברתיים לאורך החיים, היום אני יכולה להגיד שאני אוהבת מאוד את מעגל החברים שלי. כאלו שיביאו לי אורז בשתיים בלילה כי יש לי קלקול קיבה, יסעו עבורי מתל אביב לבאר שבע בכל שעה, יקבלו אותי גם כשאני מתנהגת באובססיה או חופרת על מסיבות, ואוהבים אותי באמת כמו שאני.
 
// שיר געש

Your email was successfully saved