אני אגיד לכם מה, זה לא שאני לא מנסה. אני נותנת הזדמנויות. אני בודקת, מחפשת, שוקלת אופציות - ואולי כאן בדיוק נמצאת הבעיה. זה כמו המשפט הקלישאתי הזה שאומר "אם מחפשים לא מוצאים". כן, כי זה אמור למצוא אותי לבד. אני אמורה לצאת לבר, לשתות איזה משקה עם חברה אחרי יום רע, להתלבש בצורה הכי פשוטה שלי ולפתע אהבת חיי יצוץ ויתיישב בדיוק לידי, ברגע שהכי לא ציפיתי לו. אז הפסקתי להאמין בזה.

אני רוצה להאמין שאני צריכה לפעול כדי להשיג את הדברים שאני רוצה. לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמשהו "ייפול עליי משמיים". האמת שאני מתנהגת כך לגבי כל הדברים בחיים שלי - אני מתאמצת לשמור על קשרים, וכל החברים שלי אומרים לי שאני מעולה בזה. ההתאמצות הזו מגיעה ממקום של רצון טהור, אם יש בן אדם שחשוב לי ואני רוצה להשאיר אותי בחיים שלי, אני אהפוך עולמות כדי שניפגש לקפה ונתעדכן. לא אשב בבית ואחכה שתיפול עלינו ההזדמנות, אני אפעל לשם כך ואז זה יתגשם.

בכללי, אני אחת שיוזמת, הכל. אין לי בעיה להתחיל עם גבר שמוצא חן בעיניי, כי פשוט סיימנו את שלב הביישנות של  "הוא ייגש אליי? הוא מסתכל עליי?". אנחנו במאה ה-21, מותר ואף רצוי שנשים יתחילו עם גברים. תמיד ראיתי בזה משהו סקסי, אמיץ, בוגר, נורמטיבי. תמיד החברות מסתכלות עליי בהערצה - "איך את עושה את זה? ואם הוא ייסרב?" אז שייסרב. אין בעיה, אני את שלי עשיתי וזה מה שחשוב. להרגיש שלם עם עצמך ועם המעשים שלך בחיים. אבל איכשהו כולם מגיעים אליי מהסיבות הלא נכונות.

אולי אני משדרת משהו שגוי. לפעמים אני נורא נחמדה וחייכנית וזה יכול להתפרש כרצון כלשהו כלפי הצד השני, אבל לפעמים זה סתם בגלל האופי שלי.
ואולי אני באמת צריכה להפסיק להתאמץ כל כך. לנסות לקחת את ההצעה הנחשקת שכולם מציעים לי - פשוט לשחרר. לתת לדברים לזרום, עד שיגיעו מעצמם. פעם אחת בחיים שלי לא להיות בשליטה. לא לפעול למען הדברים, אלא פשוט...
לתת להם להיות. ולקרות לבד.

// שיר ויזל

Your email was successfully saved