בחיים לא צמתי.
בתור ילדה זה התחיל מהאהבה הגדולה שלי לאוכל וחוסר היכולת להתנתק ממנו. כשהתבגרתי, הבנתי שהדת פשוט לא מעניינת אותי, שאני לא מאמינה בזה. לא מאמינה שצריך לצום כדי לכפר על המעשים שלנו. אני מאמינה שצריך בכל יום להבין אם עשינו טעות ואיך אנו פועלים כדי לתקן אותה. כמובן שאני מכבדת את כל הסובבים אותי שמייחסים חשיבות רבה ליום הזה, אבל אני רוצה להאמין שהם עושים את חשבון הנפש הזה גם בכל יום, לא רק ביום כיפור.

אז השנה, כמו בכל שנה, במקום לצום החלטתי לחשוב. לקחת זמן ולחשוב על כל הדברים שעושים לי טוב בחיים – אם זה משפחה, חברים, טיולים, תחביבים או הגשמת חלומות. כי להגשים חלום שמסתתר במגירה, תמיד עושה טוב. לחשוב מה אני רוצה לשנות בחיים שלי ואולי גם להשליך. ומנגד מה אני מוכנה להשאיר ולהמשיך לתת לו להתקיים. איזה דברים צריכים לקבל במה בחיים שלי ואיזה דברים כדאי להשאיר מאחור. כל מיני תובנות כאלה שעולות לך כשיש יותר מידי זמן לבד, או יותר מידי שקט. אז ביום יום אין לי הרבה שקט, אולי רק במקלחת, אבל למדתי שטוב לפעמים לקחת הפסקה קצרה מהחיים.

לנשום עמוק, להתרכז במחשבות שלך עם עצמך ולעצור את המרדף התמידי שכולנו נשאבים אליו. ודווקא העצירה הרגעית הזו מתקשרת לי באופן הרמוני עם יום כיפור. לעצור לרגע. תרתי משמע. את התנועה, את הטלוויזיה, את העיניים המרצדות על המסכים. זה זמן של משפחה וחברים, של לקבוע שעה ליד הפיצה במושב ולקוות שלא תחכה שם הרבה זמן לבד. זה לרכב על אופניים כי למי אכפת שאני בת 23, זה עושה לי ממש טוב. זה להתהלך בכבישים ולהרגיש מלך ואפילו לתהות לעצמך בשקט "חבל שזה רק פעם בשנה".

משהו בשקט ובאווירה הנינוחה של כולם, פשוט עושה תחושה טובה. וזה אחד הדברים האהובים עליי בכיפור. אז איש איש באמונתו יחיה ושכל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון. אני רואה את יום כיפור כאחלה יום של חשבון נפש עם עצמך גם בלי הצום. יום של חזרה לילדות, של מפגשים עם אנשים מפעם, יום של רוגע ושקט.
אז שכל אחד יקח לעצמו רגע במהלך היומיים האלו,
ויחשוב לעצמו – מה טוב לי בחיים? מה אני רוצה לשנות? מה חסר לי?
והכי חשוב – מה החלום שלי? ואיך אני פועל כדי להגשים אותו?

// שיר ויזל

Your email was successfully saved