מה זה אומר לטייל לבד?
לטייל לבד זה ללמוד להכיר את עצמך בצורה הטובה ביותר.
לטייל לבד זה לקחת סיכון והחלטות אמיצות בכל שלב בטיול. עם איזה אנשים כדאי לי להמשיך, מה היעד הבא והאם להתפשר על הרצונות שלי.
לטייל לבד זה ללמוד לשבת במסעדה עם עצמך. להתלבט בשקט מה להזמין ולחייך למלצר בביישנות כשהוא ישאל "את מחכה למישהו?"

לטייל לבד זה ללכת לים עם ספר ואוזניות. לשמוע מוסיקה ולהתחבר לשקט הפנימי שבך.
לטייל לבד זה חוסר ודאות לגבי מה יקרה מחר, עוד שבוע או אפילו בעוד שעה. כי אין לדעת במי תיתקל ואת מי תפגוש, מי יהפוך לך את כל הטיול ויקח אותך לחקור הרפתקאות חדשות.
לטייל לבד זה להעיז. לשבור שגרה, לצאת מהנורמה והמקום הבטוח. לפגוש בכל יום לפחות אדם אחד שיעשיר את העולם שלך.

לטייל לבד זה ללמוד לא להיות מקובע. לזרום, לא לחשוב יותר מידי. זה נשמע קשה, אבל אפילו אני גיליתי שזה אפשרי. לא לשאול כל רגע "למה" ו "איך", אלא פשוט לגלות עם הזמן.
לטייל לבד זה להיות לבד באמת. בטיסות, באוטובוסים, בהוסטלים, במסלולים, בטרקים, בים ובכל מקום אפשרי – ולדעת שאתה אף פעם לא באמת לבד.

בחרתי לעשות את הטיול שלי לבד מכמה סיבות.
הראשונה היא להוכיח לעצמי שאני יכולה. לשבור את השגרה הבטוחה והדואגת שהכי קל להישאר בה ולהישאב אליה – חברים תומכים, משפחה אוהבת, בית חם. לצאת ולגלות עולם בדרך שלי.
השנייה היא כדי לחוות את הטיול על הצד הטוב ביותר. בלי מגבלות, בלי התפשרויות. לעשות מה שמתחשק לי באותו הרגע כי אני בחרתי בזה ולא אף אחד אחר.

יצא לי לפגוש כל כך הרבה אנשים בטיול בזכות זה שהייתי לבד. גם במצבים של חוסר אונים או פחד, תמיד יש מישהו שנמצא שם כדי לעזור.
מטרק הויארקה בפוקון ועד בתי החולים בקוסקו, מהזריקה בבוליביה ועד האנלציות באקוודור. לא משנה כמה פעמים הייתי חולה תמיד הייתי מוקפת באנשים מדהימים שלא הפסיקו לדאוג ולתמוך.

למדתי ליהנות מהשיעמום, להעריך את הלבד והשקט. להתחבר לעצמי, להכיר את עצמי. ללמוד מה אני אוהבת ומה עושה לי טוב, ומנגד להבין מה לא בשבילי.
למדתי שהכל אפשרי אם מספיק רוצים וכל דבר ניתן להשגה, גם הדברים המופרכים ביותר.
למדתי שכסף בא וכסף הולך, חשוב ליהנות מהרגע ולא להתעסק בחישובים אינסופיים.

למדתי שחיים רק פעם אחת, אז צריך לעשות את זה ממש טוב. לצחוק מלא, מהבטן – עד שיכאב!
לחייך לכל אדם ברחוב, זה אף פעם לא עושה רע. להעריך כל רגע וכל חוויה טובה/רעה, לומדים ומתחשלים מהכל בסופו של יום.
למדתי להכניס דברים לפרופורציות ולקבל את המצב כמו שהוא, למדתי שניתן להתמודד עם הכל ולכל דבר יש פיתרון.
למדתי שהכי קל זה להרים ידיים ולוותר, אבל אין סיפוק יותר גדול מלהילחם ולהשיג את המטרה שלך.

אז ככה עברה לה חצי שנה מטורפת מלאה בחוויות וזיכרונות לכל החיים.
עד הטיול הבא!
"באשר תלכו – לכו בלב שלם"
(קונפוציוס)

// שיר ויזל

Your email was successfully saved