מתי בפעם האחרונה ישבת עם עצמך?
סתם ישבת וחשבת על החיים שלך, על החברים שלך, על העבודה היומיומית שלך, הבנת אם הם מובילים אותך לאן שתמיד רצית? הם מקדמים אותך וגורמים לך להרגיש שאתה במסלול הנכון? האם קל כל יום ללבוש את מסיכת החיוך ולהתחבא מהמציאות או שזה קשה וכבר בא לך לצרוח מההצגה הזו? 

מתי בפעם האחרונה ישבת והסתכלת על תמונות שיכולות להביא אותך לדמעות, נשאבת לזיכרון כואב על רגע מרגש שנראה כל כך רחוק, הקשבת לשיר עצוב ברדיו עד הסוף ולא העברת באמצע כי הוא פשוט צובט? מתי חשבת על האהבות הישנות שלך, שפגעו בך כל כך וגרמו לך להיחסם מפני כולן, התעמקת רק קצת, כדי אולי ללמוד משהו ממה שעברת במקום לבנות חומות אטומות סביב הלב, בלי להשאיר מקום לחריצים של אור.

מתי בפעם האחרונה איפשרת לעצמך להיפתח בפני מישהו, לספר לו את כל הסיפור שלך בלי להתבייש, לא כי הסיפור שלך כל כך דרמטי אלא כי פשוט שתקת במשך כל כך הרבה שנים, והלב כבר כמו בלון הליום שניפחו אותו יותר מידי ואין כבר מקום לעוד אוויר. 

מתי לא תהיה הגיבור של כולם? זה שכולם מסתמכים עליו שיסדר את הבלאגן בעצמו, ההוא שאפשר לטרטר אותו כי "הוא יסתדר". 
מתי לא תצטרך להיות יותר הכוכב של הערב? זה שחייב להצחיק את כולם והציפייה ממנו כל כך גבוהה, שהוא חייב תמיד להתאים את עצמו לדמות הזו. אולי תהיה יום אחד דווקא הבחור השקט, הזה שיושב בפינה שלו ופשוט חווה רגע של אושר או של באסה, סתם כי בא לו. 

מתי תפסיק לחפש גירויים שיבריחו אותך מעצמך, מתי לא תצטרך להזדקק לכל כך הרבה תשומת לב חיצונית כשמבפנים אתה שם קצוץ על הנפש שלך?  מתי תפסיק לפחד להיות לבד?
 
מתי תביט במראה יותר מחצי דקה ותגיד לעצמך שאתה אוהב את עצמך מבלי לגחך על הרעיון הזה?
מתי תפסיק לפזול לצדדים ותחשוב שהיה יכול להיות לך טוב יותר אם החיים שלך היו נראים אחרת – עם הבחורה ההיא, בבית ההוא, בתפקיד הזה. "טוב שם יותר" רק כי אתה לא מעריך את הרגע הזה, תסתכל טוב, יש לך מספיק דברים טובים להודות עליהם. חייהם של אחרים פוזלים אליך גם לפעמים, הידעת?                               

מתי בפעם האחרונה האמנת שמגיע לך את הטוב ביותר? בלי סיבה מיוחדת, רק כי אתה זה אתה.  
מתי תהיה רציני איתה, מבלי להשתובב ולצחוק באמצע כי אתה מובך מהאמת שניצבת לפניך?
מתי תיתן לעצמך להתמסר למבט ארוך בעיניים שלה מבלי להסיט אותו בפחד?
מתי תגיד לה שפאקינג יש לך רגש אליה? מתי בכלל תודה בזה בפני עצמך?                                                          מתי תפסיק לשים לכם רגליים במהלך הקשר רק כדי שהוא ידעך עוד לפני שהתחיל? 
מתי תיתן ללב שלך קצת יותר מקום מהשכל?

הלוואי ולא תפחד מכלום לעולם, ככה תוכל סוף סוף להיות אתה, כפי שאף אחד עוד לא הכיר, אולי גם לא אתה. 

// שנטל פוקס

Your email was successfully saved