עם שרוולים ארוכים וחצאית עד הקרסוליים היא חצתה את מעבר החציה רכובה על קורקינט חשמלי. לרגליה נעלה נעלי נייק מדגם "קורטז", בדיוק הדגם והצבע שרציתי לקנות בעצמי. המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה "זאת דתייה זאת? ככה, עם קורטז וקורקינט חשמלי?" ובשנייה שאחר כך תפסתי את עצמי. וואו כמה מהר שפטתי אותה והחלטתי שהיא לא "דתייה אמיתית", רק כי היא לא עמדה בקריטריונים שלי למי היא "דתייה".

via GIPHY

כמה קל לנו להכניס אנשים לתוך תבניות לפי קריטריונים נוקשים שהגדרנו בפני עצמנו. מבט של שלוש שניות מספיק לנו לקבוע את מאפייניו של האדם שעומד מולנו, לתייג ולהכניסו למגירה המתאימה בראשנו. כמה קשה לנו לתת לו לצאת ממנה אחר כך. כשמישהו לא מתאים להגדרה שבחרנו לו אנחנו מעדיפים להגיד שהוא לא אותנטי מאשר להודות בטעות שעשינו בשיפוט הראשוני שלנו. לא מסוגלים להודות שהאדם הזה שחשבנו שהוא דבר מסוים למעשה התברר כדבר אחר לגמרי.

יודעים מה? אולי הוא אפילו כן מגדיר עצמו בדרך מסוימת, אבל אולי הוא לא חייב לעמוד בכל המאפיינים שחשבנו שמגדירים אדם כמוהו. אולי זה בסדר, ואפילו יותר מבסדר, אולי אפילו ממש בריא, שאדם מכיל בתוכו המון עולמות שונים. אולי זה נפלא שאדם מסוגל לבחון כל מקרה בפני עצמו מבלי להכריח את עצמו לעמוד בחוקי ה"הגדרה" שלו שקובעים עבורו מה הוא אמור לחשוב, להגיד או להרגיש בכל רגע נתון. מה זה בנו שכל כך מתקשה לקבל שוני ושינוי?

via GIPHY

אני רוצה להשתנות כל הזמן. להתקדם ולהתפתח, תמיד לשאוף להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי. לא מתאים לי לעטות על עצמי חליפה שתגדיר את המחשבות והרגשות שלי בכל רגע נתון, רק כי מישהו איפשהו קבע שככה צריך לחשוב אדם כמוני. אני אוהבת לא להתאים לגמרי לאף אחת מהקטגוריות. מה, אני לא יכולה גם לאהוב שיחות נפש על משמעות וקיום וגם ליהנות מצפייה בתוכניות ריאליטי? אני לא יכולה גם להבין שחומריות זה לא הכל בחיים וגם ליהנות מקניות ובגדים חדשים? להבין שמה שחשוב באמת זה מה שבפנים ובכל זאת ליהנות מלטפח את עצמי ולהתלבש יפה? ואם אני אדם שאוהב אנשים ורוצה לקבל כל אחד כפי שהוא, זה אומר שלעולם לא אחטא בשיפוט וביקורתיות?
  
אי אפשר להימנע מרושם ראשוני, שיפוטיות ודעות קדומות. המוח האנושי בנוי בצורה כזו שהכי נוח לנו לקטלג ולחלק תוויות ושמות לכל דבר שאנחנו רואים. להכניס הכל לתוך קופסא עם גבולות ברורים, כי כשהגבולות לא ברורים אנחנו צריכים להתמודד עם משהו שאינו ידוע והרי ידוע שהלא ידוע מעורר בנו חרדה גדולה.

ובכל זאת, אנחנו עדיין יכולים לבחור כמה משקל לתת לרושם הראשוני שאדם יצר אצלנו. אנחנו יכולים לבחור האם נדבק בו לעד, לא משנה כמה יוכיח לנו האדם אחרת, או שנהיה פתוחים עדיין לגלות צדדים נוספים בו. אנחנו יכולים לבחור להגיד "טעיתי" ולשנות את דעתנו על אדם מסוים, לטוב ולרע. זה לא סימן לחוסר עמוד שדרה ולא לאדם שאין לו דעה מוצקה.

זה סימן לאדם בעל לב וראש פתוחים ומקבלים, שיודע שגם הוא טועה לפעמים ושאנשים לא תמיד מציגים את עצמם כפי שהם בפעם הראשונה. יתרה מכך, זה סימן לאדם שמבין שמה שמצחיק בהגדרות זה שעל אף שהן כביכול משורטטות ומדויקות הן אמורפיות לחלוטין. חסרות משמעות לרוב. הן בנויות על הכללות גסות ולרוב אין אף אדם שמתאים אחד לאחד להגדרה כלשהי, תמיד יש חריגות אל מחוץ לגבולות. כולנו צובעים קצת מחוץ לקווים וזה כל היופי בעולם הזה.

// שקד משה

Your email was successfully saved