בתחילת השבוע שמתי לב שבאחורה של עיתון מסוים פרסמו אפליקציה של כוכבת ילדים מסוימת. 100 הראשונים שיורידו את האפליקציה, יוכלו לזכות בכרטיסים להופעות שלה, פגישה איתה עצמה! וסיפור נהדר לפסיכולוגית בעוד 15 ומשהו שנים.

אני זוכרת שכשאני הייתי בשלב בו היו "כוכבי ילדים", אלו היו פשוט כמה אנשים בבגדים רגילים לחלוטין למעט גיל ססובר שהיה בשלב ה"קול" שלו. אף אחד מהם לא התיילד, לא שר על בלונים ואלו היו הכוכבים שיש, לא הכוכבים שצריך, לגיל הגן ומעלה. אני זוכרת שמאוד התרגשתי כשפגשתי את מיכל ינאי בג'ונגה ג'ונגה בהופעה, שם היא חילקה כרטיסים ל"קצפת" לצילומים של התוכנית. מעולם לא הגעתי, אבל עד היום אני זוכרת את זה כאחד הימים הנפלאים בעולם, אני לא בדיוק זוכרת שום דבר מהיום הזה חוץ מזה שמיכל ינאי דיברה אלי ונתנה לחברה שלידי נשיקה על הלחי, חברה שנשבעה שהיא לעולם לא תשטוף את הלחי הזאת, וזה היה כשאני הייתי בגן.

האלטרנטיבה כיום, לילדים שהם בגן - יסודי הם אנשים מבולבלים, נשים קטנות, גיבורי אור שהם נגד חושך, או חנוכה.. או אנערף. ובחורה בת 50 בשמלה וורודה עם רובוט שכנראה מספיק אינטיליגנטי כדי לתפקד לבד אבל לא שום דבר מעבר לזה. משום מה, הכוכבים של הילדים כיום הם ילדים בכאילו, הם לא יודעים לספור.. הם כל הזמן מחפשים דברים, כל הזמן צריכים עזרה בכל דבר, בשביל להשלים משפט הם צריכים את הקהל. איך הילדים של הדור הזה ילמדו לעשות משהו בעצמם אם כל הזמן מעודדים אותם שצריך עזרה מחברים, אבל כל הזמן!

02

אני זוכרת איך זה התחיל, וזו לא התמרמרות על זה שכל מה שהיה לי כשהייתי קטנה זו קלטת של אריק איינשטיין שמספר על כמה הוא רצה כלב, או עוזי חיטמן והילד הכי קטן בכיתה. זה התחיל איפשהו מאוחר יותר, אחרי שסיימתי את הילדות העשוקה שלי נטולת פסטיגלי חבל על הזמן ואפליקציות. נראה לי שזה התחיל בין המקרנה של דנה דבורין לחדר של חני. ילדים היו צריכים גיבור, לא שהם באמת צריכים, אלא שמנהלי הערוצים והסוכנים צריכים.

ואז הגיע ערוץ הופ, שמשום מה סף הקבלה שלו גבל ב- כמה צבעונית ומוחצנית התלבושת שלך, אחרת שים רוורס אתה חוסם את דפנה דקל ובובה ענקית של אולי דובי? אולי חייזר. אבל היי! אם זה עבד עם אלף והוא היה חייזר וכולם אהבו אותו, למרות שהוא אכל חתולים (מה באמת הלך שם?) אז למה שלא נביא את דודידו והוא יגור עם דפנה והם יקפצו על מיטות אבל הוא לא ידבר! לא כי הוא קורבן של התעללות או אונס, זה לא מתאים לילדים. אז הוא לא ידבר ודפנה, הו דפנה, תצטרך לדבר וללמד אותו וככה הילדים בבית ילמדו גם! בערך פה התחילה "התיילדות" שנרקמה בקפידה רבה.

אני לא זוכרת שאיתי שגב וגיל ססובר לימדו אותי לדבר! ואני לא זוכרת אף תוכנית בערוץ הילדים (אז ערוץ 6) שבה חיפשנו איפה חטפני כי דירבאלק! למה לילד כלשהו אכפת איפה הוא, כל תוכנית המנייאק נעלם, אולי נבין שהוא לא רוצה להיות פה ונפסיק להחזיר אותו בכוח כבר?!

02

אני לא מבינה למה כל קברניטי הערוץ ששים ליצור דור טיפש, כאילו חוץ מהעבודה שהדור הזה שמתנהל כמו זומבים מביא להם המון כסף, למי זה יעזור בעתיד? למה כל תוכנית טלוויזיה שהיא "לילדים" מתנהגת כאילו מישהו שאל את הילד שלו - "היי בן, מה אתה תרצה לראות?" והילד ענה - "אני רוצה לראות חייזרים, ופיצוצים וחיות ורובוטים שהם כדורגל!" והאבא השיב - "מעולה אז בוא נביא מישהו שישאל אותך ואת הקהל בבית איפה הוא שם את הנעליים שלו היום כי הוא מבולבלי".

הלכתי למצוא וידיאו לילדים העתידיים שלי, להם זה לא יקרה.

//דניאל בוקס

Your email was successfully saved