“יש לי מזל עם הדברים האלה״ אמרתי לדיוויד, מחוייך ומלא בטחון עצמי.
עומד מולי אדם זר לחלוטין, בליבו ההומה של בר לונדוני מהביל, ואני יכול להיות מי שאני רוצה להיות ולחלום הכי רחוק שאפשר. דיוויד פער זוג עיניים איריות בורקות וחיוך רחב נמתח לרוחב פניו. ״אני לא מאמין, אי אפשר להשיג כרטיסים למופע הזה״. 

via GIPHY

תחושה חמימה של ובטחון התפשטה בתוכי, כזאת שאפשר לקבל אחרי שתי כוסות בירה קרה ביום קפוא, או כשאתה שומע קול פנימי שאומר לך שאתה בדרך הנכונה וצריך רק להמשיך.
נכנסתי לבר הזה לשרוף שעה וחצי לפני הצגה. הברמנית (בר-וומנית?) הציעה לי שתי טעימות ובחרתי בשניה. "לקחת - Forever Ago?", שאל הבחור לידי תוך כדי ניפנוף דגל אירלנד. 

לקח לי שניה להבין שהוא מתכוון לסוג הבירה שבחרתי, הוא הצביע על הכוס וחייך, ״זו הבירה המועדפת עליי״. הבחורה שלידו משכה לו בז׳קט. ״היא אומרת שאני מציק לאנשים שמנסים ליהנות מהבירה שלהם, סליחה, לא התכוונתי להפריע לך״ הוא אמר, והיא הסתובבה אליי וחייכה בנימוס.
״ממש לא מפריע, הכל בסדר״ חייכתי חזרה ולפני שהספקתי להבין מה קורה הייתי מוקף בכל החבורה החוגגת שלהם ושכחתי שנכנסתי לבר הזה לבד.

עם כל לגימה הזרים המוחלטים, שביום רגיל הייתי מפספס, נפתחו ושיתפו זר אחר בסיפור שלהם.
לראות אירים חוגגים את סנט פטריק׳ס דיי בלונדון זו סיבה מספיק טובה להרים גבה. זה כמו שישראלים ילכו לחגוג את יום העצמאות בטורקיה. כששיתפתי אותם בתהייה שלי הם הודו שהם גרים בלונדון בשנים האחרונות ומתים לחזור לאירלנד. 

via GIPHY

דיברנו על תל אביב, על ספורט ועל אוכל עולמי, וברגע של פתיחות מרטי, אח של דיוויד, התלונן שהוא הולך להישאר לבד בדירה כי דיוויד עובר לגור עם חברה שלו. בתוך כל ההמולה של הבר היכתה בי התחושה שלא משנה באיזו שפה ומאיפה אתה בעולם, יש נרטיבים אוניברסליים שרודפים אחרייך לכל מקום. ״ואתה מרגיש שאתה מפסיד את החבר הכי טוב שלך?״ שאלתי אותו בחצי קריצה, עם רפרנס לשיר האלמותי של ״No Doubt". ״כן, שיט בסגנון הזה״ הוא ענה וגמע בשלוק אחרון את הבירה שנשארה לו בכוס.

פתאום הסיפור שלהם היה נראה לי כמו המטריקס, ברור ומובן לחלוטין עם סוף ידוע מראש. ״אתה צריך להיות שמח שהוא לפחות מאושר״ אמרתי למרטי, ״כן, כן, שיזדיין״, הוא ענה מחוייך ושניהם צחקו.
השעון לא עצר והשיחה זרמה בחופשיות כמו הבירות מהברזים, מאיפה אנחנו, במה אנחנו עובדים, ומה אנחנו עושים כאן, רק על מזג האוויר לא דיברנו, כאילו היה ברור לכולם שאין צורך בשלב המשחק המוקדם כדי לקרב לבבות. 

״השגת כרטיס להמילטון??״ דיוויד התפעל, ״מה זה המליטון?״ מרטי התערב, ואחרי הסבר קצר על המחזמר הכי מדובר בתקופה האחרונה, כולם מסביבי היו משולהבים ונרגשים למזל שנפל בחלקי.
“יש לי מזל עם הדברים האלה״ אמרתי לדיוויד, מחוייך ומלא בטחון עצמי. לא סיפרתי להם שהזמנתי כרטיסים לפני שנה וחצי ושתכננתי את כל החופשה הזאת סביב הרכישה. 

״אני מקווה להשיג כרטיס גם להארי פוטר״ אמרתי ודיגדוג קטן באף סימן לי שאם אני ממש אאמין אולי זו תהיה נבואה שתגשים את עצמה, אז ניפחתי את החזה והאמנתי. 
בהמתנה לארוחת הערב, שעתיים אחרי שנפרדתי לשלום מדיוויד והחבורה, נכנסתי לאתר של מכירת כרטיסים. 
עשר דקות אחר כך גיליתי שאם מדגדג לך האף עדיף שתחשוב על מיליון דולר.

via GIPHY

// תומר מוקד

Your email was successfully saved