אילו הייתי נולדת במזל אחר
לא הייתי מחפשת אחר האהבה בכוחות האמונה האחרונים שלי
לא הייתי מודדת כמה צדק יש בעולם, כל הזמן
לא הייתי ממשיכה ליצור למרות שאולי כבר מזמן הייתי צריכה לעצור
לא הייתי מחפשת משמעות כל חיי. כל בוקר. בכל סימן.

החץ של הקשת פגע בי עוד מזמן. ככה נותרתי עם שפתיים פשוקות תמיד. מוכנות לקבל עוד.
בכל חג, הרצון לנסוע רחוק בוער.
בכל שגרה הרצון להתחדש מתחדש.
תמיד בוער משהו. משהו לעשות. מרחק חדש. חיפוש אחר הטעם . סימן השאלה שרודף. רחש פנימי.

החצים ממהרים להגיע. אחד בתחרות ליד השני. הם יכולים להגיע כמה ביחד - לעורר קושיות של מה חשוב יותר, להפעיל את המצפון לעומק.
חבל שאלו לא חצים של קופידון, אני חושבת, היה יכול להיות נחמד לדעת שאהבה אחת יכולה להחליף אהבה אחרת בקלות. אבל החצים של הקשת הם חצים של טוטאליות, צדק, טלטלה. לא מהסוג המרפה, לא מהסוג שיכול לתת לי שהות ארוכה בחוף מבטחים.

החיבור בין מזל קשת לתאריך הלידה יכול להבעיר את המזל למימדים נוספים. עצומים אף יותר. "את נולדת בכסלו", הוא אומר לי, מזכיר כמה החודש העברי משפיע גם הוא על מעגל היצרים. "תמיד להתחדש", הוא מוסיף, "והיצירתיות והחוכמה", הוא מוסיף עוד וכמעט כמעט בשקט אומר "תשהי קצת בכל נקודה, תפסיקי למהר, לעבור לדבר הבא".

קחי נשימה ארוכה, אני מוסיפה לומר לעצמי מול המראה. לפני שאני חותכת שוב. לפני שאני עוזבת. לפני שאני ממהרת לדבר הבא.
אבל חודש כסלו והחצים של הקשת מחוררים בתוך המוח והלב חורים שחייבים להתמלא. לא מחר כי מי יודע אם יהיה מחר ומה ארגיש מחר, החץ בוער בי. עכשיו. רוצה לצאת. ללכת. למהר.

%d7%a7%d7%a9%d7%aa-1

עכשיו.
כל החצים פזורים לי בגוף. חלקם חתכו אותי לחתיכות קטנות של הסכמה.
חלקם הפשירו בי אזורים של כוויות קהות.
לאחרונה למדתי קצת להעריך את היתרונות של הדחפים, את הצורך של לגלות. יש משהו מרתק לא להיות כל הזמן באותה תנוחה. למשל, לא לדעת מתי ארגיש שוב את הרצפה, את הגוף הבוער, את עצמי.

כמעט וסיימתי לחתוך את הביקורת הגדולה הזו שחצי הקשת סימנו בי - הרי אדם לבדו ללא דבר שעשה הוא עדיין אדם.
וכך גם אני. ללא דבר שעשיתי או בחרתי - אני אני.
הקשת בחר אותי אליו כנראה כי החצים יודעים את מי לדקור.
לפעמים עם צבעי החורים השורפים אפשר ליצור מאגר שלא מבייש, לא אותי ולא את מי ששלח אותי לכאן.
אבל עדיין בלילות הבודדים העיניים מקוות שאולי יום אחד החץ של המזל יהפוך לחץ האהבה, זה שננעץ מהסיבות הנכונות ובדיוק בדיוק במקום הנכון.

// תמרה לילך מזומן

Your email was successfully saved