עכשיו תורי

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

הרשמו ל: maVeze TO GO
* = שדה נדרש

מונע על ידי MailChimp!

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

עכשיו תורי

11 ינו' 2017 | תמרה לילך מזומן

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

ריקנות בחנות ממתקים

מסביב תולעים צבעוניות

אני מושיטה יד

בוחרת

הטעם הוא אותו הטעם

 

אני יושבת מול המטופל החדש שלי הוא מספר לי על הדיכאון שלו

הוא לא מצליח לנשום והאוויר נראה לו כמו משאלה שלא תתגשם

הוא לא קם כל בוקר ולא צריך לצאת מהבית. הוא יכול לשבת במיטה שלו, לחלום, לשתות קפה בבית קפה, לטייל כמה דקות בים ולחזור להסתכל בחלון ובדמויות של האנשים העוברים דרכו.

 

עכשיו הוא זז לכל הכיוונים על הכיסא , אני זזה איתו. כמעט כל תזוזה שלו מרעידה את הבחינה שלי את עצמי. לא אותו אני רואה אלא  רק את עצמי. למעשה אני לא רואה אף אחד בעולם, זו רק אני והכאב שלי.

אנשים שמצליחים לחדור אותו ולגרום לי לא לחשוב עליו הם האנשים הכי קרובים לי, אלו שלא יודעים לעשות זאת , מגדילים בתוכי את מה שחסר לי – הם האנשים שמהם אני בורחת .

הדבר שאני הכי יודעת לעשות בחיים הוא להלך.

לעבר משהו, עמוק בתוך משהו, ככה זה בין הבניינים שברחוב שלי, בקפה ההפוך שאני שותה כל פעם בדיוק אותו הדבר, ככה זה מול עצמי בתוך חנויות, בתוך ספרים . אני בורחת.

הוא הגיע אלי, לא מנסה לשנות אותי,  לא דורש ממני להיות מה שאני או מה שאני כמעט. הוא  פשוט מגיע ,סופח אליו את כל הרעל שלי ונשאר לישון. אז אני נרדמת כל- כך חזק כמו שלא ישנתי מעולם. והחלומות שהוא חולם כשהוא ישן איתי הם העברה ישירה ממני אליו. הוא לא מודע לכך שהחיים שלו השתנו.

כל הפעולות כולן מסתכמות ברצון  עז כל-כך ברצון שלא מאמין לעצמו- לשכוח את הריקנות, למלא את הפצע הזה המדמם בתוכי זה שגורם לי לבכות בלילות, ללכת יחפה בחורף, ללכת למקומות שהלב רץ בו ולא עוצר

כל הפעולות כולן נועדו לפזר את הרגש בכמה מקומות, שלא יעמוד דומם בתוך הלב ויפוצץ את הגוף

הוא ישן לידי במיטה, העיניים שלו בגודל של בוטנים מלוחים. את המלח הוא הופך לסוכר בתוך הלב שלי. אני קצת מכורה. להניח את הראש על הכר ולהריח את הנשימות שלו. הוא ישן איתי קרוב, מחבק אותי כמעט כל הלילה. הוא יודע שאני רגישה לגב מופנה ומשתדל להחזיק אותי שלא אפול נמוך גם כשאני ישנה .

פעם חשבתי שאפשר להיות מאושר. היום אני מבינה שאפשר להרגיש אהבה ועצב יחד, שמחה ומרירות יחד ובעיקר אכזבה ורגש של מנוחה לא מוגדר.

כולם מדברים סביבי – אני שומעת זמזומים. רק מילים בודדות נשמעות לי ראויות להקשבה. ההתעסקות הזו במה שלא ניתן מהדהדת היטב.

אין שום פעולה בעולם הזה שאוכל לעשות כדי להרגיש ראויה לחיות חיים

חוץ מהמילים שאני כותבת

האם זו משאלה שמגשימה את עצמה?

מה אני מבינה במשאלות? אני מבינה מה זה רגש וכשהוא בוער אין כמות של מציאות שתוכל לקפד אותו . אמרתי לו לילה אחד בדמעות שעדיף למות מאשר לחיות מה שלא רוצים לחיות. הוא נבהל ובמשך שבועיים הסתיר את הפחד שלו מהמילים שאמרתי.

רציתי לומר לו שאני מפחדת שאקבל את החיים כמו שהם.

רציתי לספר לו שלפעמים כשאני יושבת מול אנשים אחרים העיניים שלי רוצות לברוח כדי לא להידבק בהם באפור.

רציתי להקריא לו שיר שמדבר על עמידה בתוך היכל זהב שלא מקריבים בו קורבנות רק עננים לבנים מכסים חלומות.

 

// תמרה לילך מזומן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תמרה לילך מזומן

תמרה לילך מזומן

עכשיו תורי

גוף ונפש

כל הפעולות כולן מסתכמות ברצון עז כל-כך, ברצון שלא מאמין לעצמו- לשכוח את הריקנות, למלא את הפצע המדמם בתוכי, זה שגורם לי לבכות בלילות, ללכת יחפה בחורף, ללכת למקומות שהלב רץ בו ולא עוצר

  • הזמן

    08:00

  • המקום

    בתוך זה

  • הטמפרטורה

    ביצה עלומה

  • המוד

    מורכב