מי שעוקב כבר יודע שקוראים לי תפארת, אני בת 30 וגרה בתל אביב.
הנושא שאני פחות מדברת עליו בדרך כלל הוא העבודה שלי, אז היום, כחלק מפרויקט "מה את עושה כשאת קמה בבוקר?", אני אספר לכם קצת גם על זה.

לעבודה שלי יש הרבה טייטלים. מתכנתת, מקודדת, תוכניתנית, חננה, מה שתרצו. בגדול, אני מעדיפה לקרוא לעצמי מפתחת. התחושה שלי היא שזה מה שאני עושה. אני לא סתם כותבת קוד. אני מפעילה את הראש ואת הידיים ומייצרת משהו חדש שאמור לעבוד לפי הגדרות ברורות (לרוב) וזאת עבודה שמפעילה את היצירתיות לכל דבר ועניין. מצד שני, השמועה אומרת שאנחנו מכניסים פיצה ומוציאים קוד אז אולי זה בעצם פשוט יותר מזה.
למקום העבודה הנוכחי הגעתי בזכות חבר טוב שעשה איתי התואר. הוא פשוט נפל עליי משום מקום עם "שלחי לי קורות חיים" ואני לא היססתי.

לרוב, בדרך למקצוע שלי עוברים בתואר למדעי המחשב או הנדסת תוכנה, אבל זה ממש לא מחייב. יש לא מעט אנשים שלמדו לבד, לקחו קורסים נקודתיים או עסקו בזה בצבא. אז אני עשיתי תואר במדעי המחשב, שאליו התגלגלתי לגמרי בטעות, כמו הרבה דברים בחיים שלי.
שעות העבודה - בגדול אין. סתם, ברור שיש, אבל יש גמישות מדהימה. כל עוד העבודה מתבצעת כמו שצריך ובזמן - הכל בסדר. מדי פעם יש תקופות לחץ (כמו עכשיו, כחודשיים לפני השקה) ואז עובדים הרבה יותר. אבל זה גם אומר שמקבלים יותר פיצה אז זה שווה את זה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Caught in the act @sirinlabs #sirin #sirinlabs

A post shared by Tiferet Cohen (@tifcohen) on


בדרך כלל אני מגיעה בסביבות 9:30 בבוקר, שותה קפה ומנשנשת ארוחת בוקר, בשעה 10 יש לנו ישיבה יומית - כל אחד מספר על מה הוא עבד אתמול, על מה הוא עובד היום ומעלה בעיות או דברים שכולם צריכים לדעת במידה ויש כאלה. אחר כך שוב שותה קפה ומתיישבת על המשימות. בגדול, זה רק אני והמחשב שלי. יש לי את המשימות שלי ואני ניגשת אליהן לפי תעדוף - פה לתקן באג, שם לכתוב משהו חדש לחלוטין וכמובן גם לקרוא קוד של מפתחים אחרים ולחוות את דעתי עליו לטובה ולרעה (בדיוק כמו שאחרים מחווים דעה על הקוד שלי). בקטן, פעם בשעה אני מקבלת קליע מרובה צעצוע לראש, עושה הפסקת מלחמה של כמה דקות וחוזרת לעבוד. בין לבין שותה קפה. המון. ועוד קצת. ועל הדרך מנסה לא לאכול עוגיות. לא תמיד מצליחה.

הם הכריזו 20 נקודות למי שמצליח לתקוע לי כדור בשיער...

כמו שכבר הבנתם, יש המון פלוסים בלעבוד כמפתחת. המשכורת טובה, מקבלים תןביס, מטבח מצוייד (לפעמים יותר מדי), החופש להביא כלבים לעבודה, חדר כושר בבניין ועוד.
אבל, וזה אבל חשוב, יש גם המון לחץ, וימי עבודה ארוכים לפעמים. לפעמים יש משימות שמתפקששות וכל מה שבא לי זה להעיף את הלפטופ לרצפה, לקלל אותו ואת אמא שלו הצולעת, לדרוך עליו עוד קצת וללכת להיות בונת ציפורניים באקריל. מה אני צריכה את החרא הזה.
אבל בתכל'ס, הטוב עולה על הרע ולכן אני גם בוחרת להשאר.
עם הכלבים באמצע יום עבודה

עובדים קשה, כבר אמרנו?

האמת היא שאני לא יודעת לאיזה כיוון עוד אתפתח מכאן. אולי לכיוון ניהולי, אולי לכיוון תוכנתי אחר בכלל. אולי יתחשק לי ללכת ללמד ולהעביר את המקצוע לאנשים אחרים, אולי אלך לכיוון ניהול פרויקטים או אפילו אילוף דרקונים. באמת שיש כל כך הרבה אופציות...
לסיכומו של עניין, לא כל הנוצץ זהב והעבודה הזאת לא מתאימה לכל אחד, אבל לי בהחלט יש מזל גדול ואני מודה על המקום שאני נמצאת בו כיום.

// תפארת כהן

Your email was successfully saved