שמי טוראי אהרון ארמן, אני חייל בודד מפנמה שבדרום אמריקה, ובאתי לישראל כדי להגשים את החלום שלי ולהתגייס לצה"ל! 

בואו נלך כמה צעדים אחורה כדי להבין איך הכל התחיל. כשגרתי בפנמה למדתי בבית ספר יהודי, שם שמעתי הרבה אנשים שמדברים בעברית ורציתי ללמוד אותה אבל לא יצא לי. לאחר מכן בגיל 16 עשיתי גדנ"ע בישראל דרך בית הספר היהודי בפנמה, שם נחשפתי לצה"ל והבנתי שאני חייב להתגייס. 

לבסוף, כשעליתי לארץ ביולי 2016 בכדי להתגייס, התחלתי סוף סוף ללמוד עברית באולפן. נהניתי מזה מאד, אבל בעיקר למדתי את השפה תוך כדי עבודה - עבדתי בבית קפה וכך דיברתי עם אנשים וקלטתי את השפה מהר. לאחר מכן, באוגוסט האחרון, התגייסתי ועשיתי קורס עברית במחווה אלון, שבו העברית שלי השתפרה מאד בזכות צוות המפקדים שלנו, ואני בטוח שהיא תמשיך להשתפר במהלך השירות שלי. 

כבר שם החלטתי שאני רוצה להיות לוחם בחטיבת הנח"ל. כשהגעתי לטירונות בבא"ח נח"ל (בסיס אימונים חטיבתי) הרגשתי ממש טוב כי סוף סוף הבנתי מה זה צה"ל. יש כאן אנשים בטווח רחב של גילאים - מגיל 18 ועד 28, אנשים שרצו להגשים את החלום שלהם להתגייס לצה"ל ולשם כך עזבו את כל העיסוקים שלהם בחיים.

גם אני אחד מאותם אנשים, רציתי להתגייס כבר בגיל 18 אבל אז התחלתי ללמוד באוניברסיטה. למדתי משפטים במשך שלוש שנים אבל לא סיימתי את הלימודים כי ידעתי שאני רוצה לרדוף אחרי החלום שלי - להתגייס לצה"ל. בכל לילה בחמשת השנים האחרונות חלמתי שאני מתגייס, ואני מאד מרוצה מכך שזה מה שבחרתי לעשות. 

בגלל שהחלום הזה משותף לכל העולים החדשים, יש אווירה ממש טובה וזה נותן לי הרבה מוטיבציה. ככה הכרתי הרבה חברים שמשרתים בכל הארץ, ואנחנו מצליחים להזדהות אחד עם השני. כולנו יודעים שתמיד הייתה לנו את האופציה להיות במדינות אחרות, אבל בחרנו לשרת דווקא במדינת ישראל. אני מאד אוהב את המדינה הזו ואני חושב שזה הבית של כל היהודים - אין עוד מקום כזה בעולם, ולכן כל כך חשוב לשמור עליו.

בקהילה הישראלית בה גרתי בפנמה ישנה עלייה במספר היהודים והישראלים שמתגייסים בשנים האחרונות, ואני חושב שזה מכיוון שפנמה היא מקום מאד ציוני. כשגרתי שם והייתי מדליק טלוויזיה, היה נראה בחדשות שמתחוללת בישראל מלחמה אמיתית, וכשהגעתי לכאן הבנתי שזו לא המציאות. 

אני יודע שבעם ישראל יש אנשים טובים שרוצים שלום, ובדיוק בגלל זה אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה ולהגן על המדינה כמו שאני יודע. בסופו של דבר, אני מקווה מאד שכל העולם יוכל לראות את זה.

מבחינת המשפחה והחברים שלי, כולם תומכים בצבא. אחד החברים הכי טובים שלי, מיכאל, משרת גם הוא בחטיבת הנח"ל ונשבע יחד איתי. אנחנו מכירים מאז בית הספר היסודי - עלינו יחד, למדנו יחד והיום אנחנו משרתים ביחד. אפילו אחותי, שגם היא חיילת בודדה, הגיעה להשבעה שלי. היא עלתה לישראל אחריי ומשרתת בתפקיד כלבנית בחיל האוויר.  וההורים שלי? הם בהתחלה לא ממש הבינו מה אני עושה ומה המשמעות של כל זה, אבל היום הם גאים בי מאד.

עכשיו כשהטירונות שלי הסתיימה ומתחיל שלב האימון המתקדם, אני מאמין שיהיה לי קשה, אבל אני יודע שיש הרבה אנשים שעומדים מאחוריי וגאים בי. 

// טוראי אהרון ארמן
 

Your email was successfully saved